|
היה לי פעם נר.
נדלק בארץ רחוקה
מזרחית לאל-קוץ.
יד זהובה כתבה
הבעירה להבה
עזבה.
נשארתי
זכרון מתוק בכאב
שחרור גבולות הורס
כבה הנר.
חושך. לא רואה רק מרגיש.
דיכאון, רחמים, בכי.
שקט אחרי בערת כאב.
בינה מתוך הרגיעה.
שימחה. להבה חדשה.
הנר הבוער לעולם. |
|
|
לפעמים גם אתה
יכול למצוא עצמך
בנעליו של
השכיין שלא
ישיין
(נוי-נוי, שומעת
את הזוג בדירה
ממול עד החדר
שלה, ומתקשה
להרדם מרוב
קנאה)
(וגם קצת בגלל
הרעש, אז הלו
להירגע שם!) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.