היא ירדה מהאוטובוס,
אבל לא בכוחות עצמה.
היא נפלה מהמדרגות,
היא לא הייתה עצמה.

היא נשארה זרוקה על הכביש
מתבוססת בדמה,
ניסתה להגיע
בצעדים כושלים
למקום בו תוכל
למצוא קצת אהבה.

היא לא בכתה
ואפילו לא נאנקה,
למרות שהכאב
ניכר על פניה,
היא שתקה.

ואני רציתי לעזור לה לקום,
אבל שנאתי את עצמי.

היא לא הבינה מה קרה,
היא לא הרגישה את עצמה,
כשהובילו אותה על האלונקה
היא שתקה.
ואני רציתי לתת לה יד,
שלא תהיה לבד,
אבל לא היתה לי יד.

וכשכולם התפזרו
נשאר רק דף לבן
היא התפללה לקבל מאה במבחן
הלוואי... היא כתבה,
הלוואי שאקבל מאה במבחן!