|
ליבי הולם בקרבי,
החיים חולפים לידי
במהירות מסחררת,
מפזרים ענני עשן באויר
מפחדת שהם
יתנגשו בי
וידרסו אותי למוות.
אישה מטורפת
עומדת על פסי הרכבת
ומחכה לחיים
שידרסו אותה.
היא מתאבדת,
משתעבדת
לחיים.
אני תופסת מרחק,
הולכת למקום מנותק
מהמציאות,
מהאבק,
מהארנק.
|
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.