אני זוכר כי צעקת בגבורה
לא אשוב אל הים
וסגרת שערייך
שלא ייפתחו לעולם

אז כבשתי ארצך, כי לא היתה לי שלי
גם פחדתי להיות , בעולם לבדי
ובכית לי המון, גם בכיתי אני
נהר של דמעות על מלכות ים ערפילי

את צרחת מכאב  והנאה
כשצבאי שטף, את ארצך הקטנה
את נלחמת בי בפחד וחימה
חיילי חיללו בך, כל פיסת אדמה

את בכית את הלב
כשההוא אותך עזב
את היית לי תינוק
מפוחד ונאהב

בהשתקפות נהרך הצלול
את אוהבת כבולה באימה
בין דמעה לדמעה
מחובקים בדממה

אז כיתרתי כבשתי, עדין כמו החול
ביחד נתחיל נצמח מהשכול
חיבקתי ליטפתי וקראתי בשמך
חיינו אז התחילו , כשיצאתי מגופך