גבר במעיל אנגלי וכובע מצחייה ועליו תרמיל מגיח מתוך העשבים
ומגיע לקרחת יער מוזרה עושה הרושם שאין איש איתו עד לרגע שבו
הוא אומר...

סנצ'ו: אחחח! הגענו!

מאחוריו לפתע מאחוריו מסתרך איש נוסף עם מטריה וקסדה צבאית
תקנית כשבידו השניה יש את חפירה. הוא לובש סנדלים.

פיצ'י: אחחח, סוף סוף! (מביט סביבו) איפה אנחנו?

סנצ'ו: לפי המפה שלי (שולף מפה) אנחנו בדיוק בפסגה השביעית של
רכס שבעת ההרים. תסתכל (נותן לו את המפה).

פיצ'י: אמממ.. (מביט במפה ומגרד בפדחתו) לא כל כך מבין מה זה
כל הקווים האלו ואיפה בדיוק אנחנו נמצאים אבל...

סנצ'ו: תסתכל טוב (תוך כדי שהוא מביט סביב, ובוחן היטב את כל
קרחת היער), רואה שם משולש קטן שכתוב עליו איזה שהוא מספר?

פיצ'י: אממ... יש כמה, אתה מתכוון לזה שמסומן בדיו אדום?

סנצ'ו: בדיוק, פיצ'י ידידי, בדיוק!

פיצ'י: כן, רואה.

סנצ'ו: זה אומר שאנחנו בפסגה השביעית ברכס שבעת ההרים.

פיצ'י: אהה... הבנתי (מתיישב על הקרקע... ונושף אויר החוצה
במהירות מעייפות)

סנצ'ו: טוב (חוזר למציאות אחרי שהתפעל ארוכות מהנוף), תגיד לי
כשאתה מוכן.

פיצ'י: בסדר. כבר שכחתי מה אנחנו אמורים לעשות.

סנצ'ו: זה בסדר, אתה שכחת כי פשוט מאוד עדיין לא סיפרתי לך.

פיצ'י: אהה... הגיוני.

(שתיקה)

סנצ'ו: אתה רוצה שאני אספר לך?

פיצ'י: אתה רוצה לספר לי?

סנצ'ו: אני לא יודע. אתה חושב שאני רוצה לספר לך?

פיצ'י: לא יודע. מה אתה חושב?

סנצ'ו: לא יודע. (מורד את הכובע ומביט למרחק, חושב קצת ואז
אומר...) כן! אני חושב שאני רוצה לספר לך.

פיצ'י: טוב, אז תן לי לחשוב על זה רגע... (מוריד את הקסדה,
רואים על פניו שקצת קשה לו לחשוב) טוב, בסדר, אני רוצה שתספר
לי.

סנצ'ו: אוקיי... אני הולך להרוג אותך ואז לקבור אותך שם בדיוק
ליד עץ השיטה ההוא שעומד במרכז של הקרחת... (עוצר לרגע את שטף
דיבורו) עכשיו כשחושבים על זה, העץ הזה קצת תקוע והורס את הרצף
של קרחת היער... טוב נו, שיהיה.

פיצ'י: סנצ'ו (מתרומם בקושי ממקומו) אתה אמרת שאתה הולך להרוג
אותי?

סנצ'ו: אמממ... כן, ואז לקבור אותך שם ליד... לא בעצם.. תן לי
לחשוב על זה... עץ השיטה לא מתאים לי.. הוא תקוע כזה...

פיצ'י: סנצ'ו.... להרוג אותי? זה מה שאמרת אותי?

סנצ'ו: כן, להרוג. מה אתה חושב על עץ השיטה ההוא פיצ'י.

פיצ'י: (מביט לכיוון... טיפה המום...) הוא בסדר... קצת תקוע לו
באמצע... (תופס על מה הוא מדבר וחוזר לעצמו) סנצ'ו, למה אתה
רוצה להרוג אותי?

סנצ'ו: טוב, האמת שאני לא רואה מקום אחר ראוי, אני אלך עם
האינסטינקטים שלי! עץ השיטה זה המקום שאני אקבור אותך.

פיצ'י: סנצ'ו!

סנצ'ו: (מביט בפיצ'י) מה?

פיצ'י: למה אתה רוצה להרוג אותי?

סנצ'ו: אהה... זה בגלל שנמאס לי ממך.

פיצ'י: (כמעט בוכה) א... אבל... אבל למה?

סנצ'ו: מה זאת אומר "למה" יש סיבה למה לבן אדם נמאס ממשהו?

פיצ'י: אבל סנצ'ו.. (כבר זולגות לו הדמעות) אנחנו חברים טו...
(סניף) טובים..

סנצ'ו: אויש נו, בחייך מה זה קשור לעיניין (מביט בו לרגע) מה
אתה בוכה!

פיצ'י: (מנסה לכבוש את בכיו) אני... אני לא בוכה.

סנצ'ו: אתה כן! מה קרה לך? אני כולה הולך להרוג אותך.

פיצ'י: ממש לא ביג דיל...

סנצ'ו: פיצ'י, אתה לא תרגיש כלום, אני אשבור לך את המפרקת ותוך
שניה אתה תעלם מהעולם, זה באמת לא כזה נורא.

פיצ'י: (רק עכשיו מביט ממש בעולם שסביבו) אבל, אני אוהב את
העולם הזה.

סנצ'ו: פיצ'י, בנינו, לא ממש נעים לי לספר לך... אבל העולם הזה
לא ממש אוהב אותך.
פיצ'י: אבל... למה אתה כזה רע?

סנצ'ו: אני רע??? אני??? אתה יודע כמה פעמים רציתי להרוג אותך
ולא עשיתי את זה?

(רואים את מבטו ההמום והעצוב עד מאוד של פיצ'י)

סנצ'ו: בבית קפה, אז כשהזמנת לי את הרפרפת המזעזעת הזאת, בבית
של אמא שלי כעמדת ליד החלון ובכית שאמא שלך תמיד כועסת עליך
שאתה לא הולך לחפש עבודה כמו שצריך, ברחוב, כל הזמן אני חושב
על זה כשאני הולך איתך ברחוב, במיוחד כשאנחנו חוצים את הכביש.

(שוב רואים את מבטו של פיצ'י)

סנצ'ו: ואתה יודע מה? לא עשיתי את זה! ועכשיו אתה עוד אומר
שאני רע???

(שוב מבטו של פיצ'י)

סנצ'ו: די, אל תבכה, הנה (מוציא ממחטה)

פיצ'י: לוקח את הממחטה באין ברירה.

סנצ'ו: זה באמת לא כזה נורא. (מחבק אותו... ואז מחייך חיוך של
אושר) תודה, שגם אתה מדי פעם חשבת להרוג אותי.

פיצ'י: (צוחק בתוך חזהו של סנצ'ו, השניים נפרדים מהחיבוק)
כן... (מנגב את דמעותיו) אתה צודק (שוב צוחק, סנצ'ו צוחק איתו)
ברכבת התחתית, שטיילנו בניו יורק. הייתה איזו פעם שמרת לי שאני
בלתי נסבל ורציתי לזרוק אותך לפסים שניה לפני שהרכבת הגיעה.

סנצ'ו: רואה? כולם מרגישים ככה לפעמים... מה, זה אומר שאנחנו
אנשים רעים? זה אומר שאנחנו לא אוהבים אחד את השני? איזה
שטויות!

פיצ'י: כן, וגם היתה איזו פעם שרציתי לירות בך כשמצאתי אותך
שוכב עם חברה שלי, זוכר?

סנצ'ו: (מנסה לזכור... ואז נזכר ומתחיל לצחוק) אההה... כן...
בתיכון!

פיצ'י: כן! בתיכון!

סנצ'ו: (צוחק) בטח שאני זוכר (מגביר את צחוקו) יא אללה, אתה
היית צריך לראות את ההבעה שהיתה על הפנים שלך כשהיא אמרה לך
שזה בגלל הזין הקטן שלך!!!

(שניהם מתחילים לצחוק... פיצ'י חושב לרגע ואז צחוקו נהייה דליל
יותר. כששניהם מפסיקים לצחוק הם שותקים)

סנצ'ו: אתה מרגיש טוב יותר עכשיו?

פיצ'י: כן, אני חושב שכן.

סנצ'ו: פיצ'י, תזכור, מאוד חשוב שתזכור את מה שאני אומר לך
עכשיו, תמיד, אבל תמיד כשיהיה לך עצוב, אני אהיה שם לעודד אותך
בסדר?

פיצ'י: בסדר.

סנצ'ו: תזכור!

פיצ'י: זוכר.

סנצ'ו: בשביל זה יש חברים.

פיצ'י: כן... נכון.

(שוב שתיקה)

סנצ'ו: (מביט בפיצ'י ארוכות... ואז נזכר לשם מה הוא הגיע) אז
מה החלטנו בסוף?

פיצ'י: (עושה עצמו לא זוכר על מה הם דיברו) בקשר למה?

סנצ'ו: לא חשוב נזכרתי, החלטתי בסוף על עץ השיטה. בוא.