|
אני זוכר את היום בו הבחנתי
באהבה ובפחד שלובי ידיים
רוקדים עירומים בין הבטן לצוואר
צוחקים בתשוקת חיים קולנית
היה זה ביום בו הייתי
בתוך גופה של מלאכית משאול
סופרלטיב מושלם בין רגלי נאנחת
מתענגת על הכאב
הם שברו עצמותיי רסיסים
שטופי דם ומיצי התרגשות
איך נעצת האקדח אל חזי החשוף
ושלחת אותי הרחק עם שירייך |
|
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.