גיל מגור / שפיות בעלטה |
צרחתי עד כלות נשימתי
דמעותיי הפכו לנחל במדבר
אך איש לא שמע זעקתי
את שמך ממלמל בשנתי הקלה
שומע את קולך קורא בשמי
רואה את דמותך זוהרת בהילה
ונעלמת בנגיעה פתאומית
מצבי מתדרדר בכל יום שעוזב
עד מתי שפוי אשאר
אם לא אראה אותך בזמן הקרב
סופי יגיע מהר
הירח כבה והשמש דועכת
שוררת סביבי אפלה
עלטה כללית אותי מנתקת
אך לא אלחץ בגללה
כי תמיד אדע את דרכי אלייך
סלולה היא וברורה
אלך לכיוון האור בפנייך
כמו אור בקצה מנהרה
מצבי מתדרדר בכל יום שעוזב
עד מתי שפוי אשאר
אם לא אראה אותך בזמן הקרב
סופי יגיע מהר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|