צעיר מאוהב, בלי מושג בשירה,
התאווה לשורר כשפגש נערה ;
"שיר נפלא לה אכתוב" כך החליט,
"שמילות- אהבה בו אבליט".

הליט ראשו בשתי ידיו, בכדי להתעמק,
כיצד מיד אותה ירשים בלי להותיר ספק,
"השיר הזה חייב לכלול גם מסר וגם קצב,
לרמוז שטוב יחדיו ובבדידות העצב".

שבר הוא את ראשו ושכתב את השיר
- שום ביטוי נדוש בלי ספק לא החסיר -
כשנראה לו מושלם ושאין בו כל חסר
הוא שיגר לעלמה ב'אקספרס' את המסר.

כשהובאו לביתה שורותיו הדביקות,
תחילה לא ידעה אם לצחוק או לבכות,
אך ניצח התסכול, וגבר המפח,
והשליכה את פרי-עמלו בלי היסוס אל הפח.

כאשר נודע לו מה שאונה -  הוא גיבש מסקנה:
שמאוהב גם בלי שיר יכול כוונה להבהיר,
ואת אהבתו יכול הוא להמחיש,
אם יאמר לה "אוהב"... ופרחים לה יגיש.