אני בוער מבפנים, הולך עם מטרה, ללא חשק, הבנה, בחוץ בתוך עולם
רחוק יש ידיעה, מחוץ לה ההבנה בורחת, אני עוזב אותך, חוזר
ומבין שהכל נשאר דומם, הרגש ברח כמו שורשים של עץ, את חיה אבל
מתה אצלי, חוסר רגש שמסמל שינה, העייפות הורגת, המיתה קרובה,
אבל עדיין מצליח לראות את היופי שבפנים, למרות שבחוץ הכל שחור,
הבפנים משתלט על החוץ, הלילה עם היום, האור עם השחור, הכאב עם
הרגיעה, העיניים נסגרות, מה שרואה אצלי עכשיו אלו הידיים,
התחושה, את הלכת אבל אני אף פעם לא אאבד אותך, את תמיד אצלי
בפנים, תמיד חש אותך איתי, אוחזת בי, קוראת לי, למרות שזאת
אחיזה באתמול אני יודע שאהבת אותי, אף אדם בעולם לא יכול לשחק
כל כך טוב, אז רק שתדעי, גם אני אוהב וחש, את תמיד תהיי חלק
מהשלם, הבנתי שאני שלם גם בלעדייך אבל את תמיד תקבלי מקום אצלי
בלב.
הנשמה שלי צעקה אבל עכשיו היא נחה, פצועה אבל מחלימה, צולעת
אבל ממשיכה ללכת, לדדות אבל לא לעצור, בלי להפסיק, תמיד
להמשיך, עד שאני אראה את האחת שכן תבין אותי ותרצה אותי, אז
תביני, את היית חלק ממני ותמיד תהיי...