בלילות שבין כסה לעשור
כשאני עושה לי
את חשבון הנפש
ובודקת
עד כמה חרגתי
מהחלטות השנה החדשה
בשנה שעברה

אני מתמלאת דכדוך
על חוסר המוטיבציה
שגיליתי ועל היעדר
הדבקות במשימה
ומיד מגייסת לעזרה
את סבי וסבתי
שנפטרו
השומרים עלי מלמעלה
כשני מלאכי השלום

והם באים אלי בחלומי
ומבטיחים
שהשנה הכל יהיה אחרת
ודף חדש נפתח לי
בספר ההזדמנויות
מיד אני נמלאת
בגעגוע
ומבקשת שישארו עמי
עוד רגע קט

אך אורו האכזרי של הבוקר
המכה בי סנוורים
ומעירני משנתי המתוקה
שולח אותי ליום נוסף
של כמיהה
למשהו ישן וטוב שהלך
לבלי שוב