ובאותו לילה, הם לא דיברו,
הכוכבים, היו הראשונים שלהגיד משהו רצו,
אך ישר החושך אותם השתיק-
במזימה אפילה, כך טען, אסור לדבר יותר מדי,
את הבוקר יש להשמיד או שחבל על הזמן!
הירח היחיד שלא הסכים,
כי בלי השמש לא יוכל הוא להאיר,
אבל לאחר שכנוע קטן של הכוכבים שלידו,
שטענו שהשמש מנצלת אותו,
החליט הוא שהשתתפותו במזימה היא חובה.
האפילה כבר הייתה מוכנה,
החושך כבר נכנס לפעולה,
וכולם כיוונו את קניהם לזריחה הנוראה,
זאת... עם השמש הגדולה...
השמש, כך חשבו, היא מפלצת קטנונית ותחמנית,
והזריחה, אם כך, משתפת איתה פעולה.
אור הדימדומים התחיל להגיע,
כשהצל היה כבר דרוך ומרתיע,
אבל כולם יודעים, ובמיוחד הכוכבים,
שהדימדומים הם מאבטחים ביריונים וגדולים,
השומרים על הבוקר כמו על דמם,
ובטח שצל לא ירתיע אותם.
אך שנייה, יש מהפך,
האפילה הגדולה הנה כבר זינקה,
אל הבוקר בריצה,
כי אף אחד לא יכול עליה בזמן קשה כל כך.
הבוקר חשב שהוא מספיק חזק, והשמש חשבה שהיא מספיק גדולה,
לחסום אפילה כל כך מצחינה ואפורה,
אך הם שמעו, בדיוק לפני דקה,
את הפיגוע הנורא,
אז כיצד יתפקדו הם מול האפילה?
פתאום הכל שחור, והחושך השתלט,
וניראה באמת, שהבוקר התמוטט,
הגיעו הכוכבים, ואיתם גם הירח,
ומה שבטוח, הלילה שיחק פה את תפקיד הרוצח,
ואולי... רק אולי...
מחר...
הבוקר ינצח...
מוקדש לטל ברדוגו ז"ל
"ערך האדם הוא כערך הדברים אליהם הוא שואף להגיע" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.