לכתוב,פעם אחת
כמו שהייתי כותב אילו היה לי כשרון באמת
לכתוב פעם אחת
משל הייתי מנגן על פסנתר
בנגיעות קטנות, במשיכות מכחול מתארכות
לכתוב הכי קצת שאפשר
להיפטר מכל הזבל הזה שאני מפזר

לכתוב אותך בנפאל
עטופה בגלימה כתומה ובחכמה קדומה
אורזת את שברי חלומך
באלבום תמונות אקזוטיות
עומדת על ההר הכי גבוה בעולם
משקיפה מטה
מחפשת כוכבים מתאבדים

לכתוב ערב קסום
חמש שנים אחורה
שמים שחורים,
בקושי מחזיקים את הכוכבים ההיפראקטיבים
וריח של התחלות באוויר
ערב הגיוס, ערב שהיה שלי
עד שאת הגעת

לכתוב אותך מתיישבת מקסימה
צוחקת, מודעת לכוחך
ולרשעות שבה את משתמשת
לכתוב את עינייך הצוחקות
את גופך ההדוק
לכתוב את תשוקתי אל חומך
הגעגוע הקדום שלי

לכתוב שמים שחורים
ולזכור את כל המשפטים היפים שאמרת תחתם
מעולם לא הכרתי מישהי כלכך אמיתית
לכתוב אותי מחפש, כמעט שעה, כוכב נופל בשמים
רק כי אמרת שאף פעם לא ראית אחד, ולא למצוא
מעולם לא הכרתי מישהי שראתה רק כוכבים נוסקים.

לכתוב שמים שחורים
ולמקם אותי שם
רץ, מזיע, לבוש מדים
הראשון שהתגייס מכל החבורה
הראשון שיצא לקורס מפקדים
הראשון שהוכיח, לכאורה
את העליונות המדומה שלנו.


לכתוב את כל לילות השמירה
בהם הייתי עומד, מתבונן בשמים
וחושב עליך
לכתוב אותי מתלבט
מחשב חשבונות
ליוני זה לא הלך
ואם לי זה כבר מותר
לכתוב אותי מחליט,
שולח הודעה נרגשת
"הרימי עיניך, ילדה, הביטי למעלה
כי הגיע הזמן שתגלי שגם כוכבים נופלים"

ולכתוב את החוסר בתגובה
שקיבלתי
ולכתוב את החוסר בתגובה
שהרגשתי
ולהגיב בחוסר רגש
שכתבתי:
"לכי לעזאזל
סליחה שהפרעתי"

ואח"כ במוצ"ש,
את שם לצידי, עם כל החבורה
ואני מספר סיפורים
שנון ומהיר
מבדר וכל כך יהיר
כשאת מתעלמת מההודעות הכואבות
ואני מתעלם מההתעלמות הכואבת.

לכתוב סולם של פז"ם
אני מתקדם בו כל הזמן
את ואני אט אט מתרחקים
את כבר בחוץ, מצאת עבודה
אני בצבא, תקוע אך משועשע
את חולמת בקול על גאלאפגוס
על גודל הצבים
אני שוקל לצאת לקצינים

והימים עוברים ואני כבר לא קיים אצלך
זיכרון בהיר
דמות מהעבר, ניסיון עקר

ולכתוב את הסוף של הצבא
את הזמנים הרעים
כשאת רחוקה, עם חיים חדשים


לכתוב את הזמנים הרעים.
אלוהים
את שעות השביזות
את רגעי השבירה
את השבתות הארוכות וחסרות הפשר
את ימי השישי בכיתה ממוזגת
נשבר מול כולם
מרכין ראש
בפני קרדום הסמכות.

לכתוב על עמדות במקומות הכי לא נכונים בעולם
לכתוב על שמירה על אנשים
שמתעקשים על האמת שלהם
בימים בהם מילים חזקות כמו אמת
מאבדות כל משמעות

ולכתוב כיתה ממוזגת ביום שישי
ולמקם שם חייל שמזכיר אותי
ומפקד, שנראה כמוני
אבל מזכיר לי מישהו שאני שונא
ושוב קרדום של סמכות
והנה אני אוחז בידית
וכל כך שונא את זה
וכל כך נהנה

ולכתוב על יציאה הביתה
אורח בביתך שלך
אתה מתנחם בעובדה שעדיין יש לך את החבורה הישנה
שהם מבינים
אבל החבורה הישנה הפכה לאוסף של פריטים
נחמד להתאסף בימי שישי
אך זו רק נוסטלגיה מזויפת של ילדים
שמשהו גורם להם להרגיש זקנים.

ולכתוב אותי
תקוע ברגע
משוחרר-מאושר לדקה
ולא מצליח להתקדם מהנקודה
ילד קטן, למרות הכול
שמחפש ולא יודע מה.

לכתוב את האירוניה
בקשר היחיד שנותר לך
לאותם ימים
קשרי ידידות חמים
דווקא עם יוני שלא רצית
דווקא עם הבן-אדם שדחית



ולכתוב את האירוניה
בזה שהוא מספר לי
שהפלאפון שלך דפוק
ושאת לא מקבלת הודעות בעברית
ושנתיים אחרי הכל
השנאה הבלתי גמורה שלי
מתפוגגת בענן של תמיהה
משאירה אחריה גחלת של משאלה
מי יודע מה היה


ולשמוע מיוני שאת בנפאל
ולשלוח לך הודעה
שוב בעברית
ואני כל הזמן חושב עליך
ויש לי בראש תמונה
גדר אבן, לילה מלא
ירוק אביב ועינייך השחורות
את מדברת על גלאפאגוס
אני מדבר על טיסה
לכל מקום שהוא לא כאן.

לכתוב רגשות
ללטף בשקט מה אני מרגיש עכשיו
אני חושב שהתאהבתי בך
אבל לא בטוח
אני בטוח שאת לא מבינה על מה אני מדבר
אבל חושב שקלטת משהו מכל זה

אז רעות,
בנפאל או גלאפאגוס
או איפה שלא תהיי בעולם המוזר הזה
אם את עדיין מביטה למעלה
ומחפשת כוכבים שיפלו
תסתכלי לכאן אל הארץ
יש כאן כוכב אחד
שהיה איזה זמן בנסיקה
ועכשיו נופל
למעשה
אני עדיין בנפילה.