למה?

לא עובר יום מבלי שאני שואל את עצמי את השאלה הזאת לפחות 10
פעמים...

למה, למה אני צריך להמשיך ולסבול את הריקנות הזאת? למה את לא
איתי יותר?! ולמה אני ממשיך להישאר כאן, בכלא הזה שנקרא כדור
הארץ? העולם היה יכול להיות הרבה יותר מאושר איתי או בלעדי,
אבל מה שבטוח - אני הייתי הרבה יותר מאושר בלעדיו!

בנות... זה אחד מהטריקים היותר מתוחכמים ש-ה' יצר עבורנו על
מנת לגרום לנו סבל בעוד אנו חיים כאן, במקום הזה... כאילו לומר
לנו: אל תשכחו! אתם לא חיים כאן בכיף, אתם צריכים לשלם בכאב
ובצער על נוכחותכם במקום האומלל הזה... על כן "לא תוכלו לחיות
ללא בת זוג, אך גם לא תוכלו לחיות איתה". צחוק הגורל...

אני אפילו לא יודע למה אני כותב את השורות האלו, מה שבטוח זה
ש"אני הרמתי ידיים", "לא מוכן בשום פנים ואופן להמשיך ולחיות
בניצול הבלתי פוסק של החיים האלו", ואם נאמר "אדם לאדם, זאב",
הרי שאשה לגבר, שטן! - לא תוכל לחיות בלעדיה, אך היא תגרום
למותך מוקדם יותר מהרגיל...

זה רק אני, או שבנות עדיין לא החליטו בעולם הזה מה הן רוצות
מאיתנו, הגברים, והכי חשוב - מה הן רוצות מעצמן? אנו המשרתים
שלכן, המאהבים, האנשים שתומכים בכן יום יום, על מנת שלכן יהיה
יותר קל...

מקבלים רק אהבה בחזרה - וגם זה באופן לא שוטף ואפילו נדיר...
מדוע בחורה לא יכולה להיות החלטית, "פעם היא רוצה קשר רציני
ויום אחרי זה, נמאס לה ממחויבות והיא רוצה לשנות, לגוון, להיות
לבד עם עצמה... איזו אירוניה, "לבד עם עצמה", הרי הדבר שגרם לה
מהתחלה להיות עם מישהו הוא שנמאס לה להיות לבד, ובמיוחד רק עם
עצמה... ועכשיו היא מעדיפה שוב לחזור לעולם האומלל, הבודד
והאפל של "הלבד"... בקיצור - "נשים, לך תבין"...

אני לא כותב שורות אלו על מנת ליבב או לבכות, ממש לא, אני רושם
אותן במטרה אולי פעם אחת להבין - אחת ולתמיד! מה אתן, הנשים,
רוצות מאיתנו?!


מליבו של בחור,
שהאהבה התאכזרה אליו פעם נוספת...