דיוויד היה מסוג האנשים שתמיד ידע מה הוא רצה מהחיים שלי, תמיד
הכל היה לו מתוכנן בראש,  כל הפרטים הקטנים של כל דבר שהוא רצה
לעשות הוא ידע מראש. אם זה ללכת לים בעוד שבוע כי הוא יודע
שיהיה לו חשק אז הוא ידע בדיוק שהוא ייקח את המגבת הכחולה של
אוניל ובקיוסק הוא יקנה קורנטו שיעלה לו בדיוק ארבע שמונים. מה
שהוא לא צפה זה שהוא יפגוש שם את מיכל. את מיכל בפעם הראשונה
הוא פגש בקונצרט של אביתר בנאי. הוא הלך לקונצרט עם חברים שלו
שבאו כשני זוגות וכל מה שהם עשו כל המופע זה התחרמנו, מרוב
שיעמום, הוא התחיל לחפש מה לעשות ובסוף פגש את מיכל בתור
לשרותי גברים, היא עמדה שם כי בתור של השרותי נשים היו פי שבע
אנשים. הוא חייך אליה, היא חייכה אליו. היה נדמה שהכל רגיל
ביניהם. רק כשהוא חזר הבייתה באותו ערב והוריד את הבגדים לפני
שהוא הלך לישון הוא נזכר בה והבין כמה היא יפה בעיניו.
כשדיוויד פגש את מיכל בים והבין שהיא זאת היא, שאותה ראה
בקונצרט הוא היה כל כך בהלם שהקורנטו שהוא קנה בארבע שמונים
בקיוסק נפל  לו. זה ממש שיבש לו את כל השיגרה כי הוא לא תיכנן
לקנות עוד קורנטו ועכשיו לא היה לו מה לעשות בחוף הים אז הוא
ניגש לדבר איתה.

הם התחילו לדבר, העיניים סורקות אחד את השני, עושה רושם שהכל
לפי הספר, היא מספרת בדיחה, הוא צוחק, הוא מספר בדיחה היא
צוחקת, שיחה מתפתחת לה ועושה רושם שהשניים ממש אחד בראש של
השני. העיניים של דיוויד קורנות משמחה אחרי שהוא מסתכל לה על
האצבעות ורואה שאין שום טבעת נישואין באופק. השיחה מתפתחת לה
והופ, הנוקיה של דיוויד מצלצל - תזכורת - פגישה עסקית עוד שעה
אצל מאריו! דיוויד מתעצבן כולו מהצפצוף הכל כך מיותר הזה. הוא
מנסה איכשהו להסביר את הנושא... ואז עובר לדבר איתה באנגלית,
תמיד כשיש לו דברים מלחיצים להגיד כמו למשל לבקש מהבחורה מספר
טלפון הוא מדבר באנגלית.... היא לא כל כך מבינה את פשר המעבר
לאנגלית אבל משתפת איתו פעולה ובסופו של דבר  נותנת לו את
המספר טלפון שלה. הוא מבטיח להתקשר ורץ לגולף שלו כדי לנסוע
לפנטהאוז להתקלח לפני הפגישה העסקית עם מאריו.

הוא נכנס למקלחת, מפעיל את הדוש במים קרים כדי להיראות רענן
לפני הפגישה, מחשבות על איך שמיכל מדברת, איך שהיא נראית, איך
שכל פרט בה כל כך מושלם, כל כך נשי ועדין חולפות בראשו.  הוא
מסתכל בשעון ורואה שיש לו עוד עשרים דקות להתארגן ולנסוע
למאריו ויוצא מהמקלחת. שם על עצמו חליפה, נכנס לגולף וטס
לכיוון כצנלסון.

כמו שהוא תיכנן, מצא לעצמו בדיוק את המקום חניה שהוא רצה, נכנס
לבניין ועלה למשרד של מאריו, הוא הקדים בחמש דקות. הוא נכנס
למשרד, מאריו ישב שם בכורסאת עור ענקית ועישן סיגר משובח,
הפגישה התחילה ומאריו דיבר והסביר כל מיני דברים שדיוויד לא
בדיוק שם לב אליהם כי הוא היה מרוכז יותר מדי בלדמיין את מיכל
ואת איך שהיא נראית. אבל בכל זאת, הוא אמר בדיוק את הדברים
שהוא תכנן להגיד, ומאריו הגיב בדיוק כמו שהוא ציפה שהוא יגיד
ובסוף עשה איתו את העיסקה.

כשדיוויד חזר הבייתה, הוא התקשר למיכל, אבל בניגוד לכל דבר אחר
בחיים שלו, הוא לא כל כך ידע מה להגיד והשיחה דיי נמרחה עד
שהוא הצליח להזמין אותה לשבת בבית קפה בשינקין. כמובן שהוא
הזמין אותה באנגלית כי אחרת זה פשוט לא היה קורה...

למחרת,  הוא הלך לעבודה כרגיל, והתארגן לדייט, הוא נסע לאסוף
אותה, היא גרה דיי רחוק משם,  ברמת גן, אבל זה לא שינה לו, הוא
אסף אותה ונסע לבית קפה, בדרך הם שמעו פיית'לס, היא נורא
התפעלה מהגולף שלו ולמרות שהוא נורא רצה, הוא נסע לאט ולא האיץ
ל140 כמו שהוא תמיד עושה. הם הגיעו לבית קפה, היא הזמינה
אספרסו כפול והוא מילקשייק בננה, הם דיברו על הכל, קריירה,
פוליטיקה, אקטואליה וכמעט כל דבר אפשרי, סוגי מוסיקה, צילומים,
סרטים, מכוניות. בלי לשים לב, השעה הייתה כבר 4 לפנות בוקר,
מזל שמחר יום שבת הוא אמר לעצמו.דיוויד שילם את החשבון והם
נכנסו לאוטו.

הם הגיעו לבית שלה והיא הציעה לו לעלות למעלה לעוד קפה אבל הוא
אמר בנימוס לא תודה ושהוא מעדיף סתם לשבת על איזה ספסל ולדבר.
היא הסכימה. כשהיא התיישבה לידו על הספסל עם השמלה השחורה שלה,
זה היה כמו חלום שהתגשם, הוא היה כל כך מאושר עם זה שהוא לא
ידע מה לעשות מרוב אושר. הוא רצה לנשק אותה אבל עצר את עצמו,
הוא לא ידע אפילו למה הוא עוצר את עצמו אבל פשוט לא יכול היה
לנשק אותה. הם נפרדו לשלום בנשיקונת קטנה על הלחי.