לפעמים כולם אומרים לי -
די, מספיק עם העצב והדכאון,
תתחילי לבנות את החיוך מחדש,
תתחילי לשכוח אותו, אחרי הכל בים יש הרבה דגים,
אבל אני לא מסוגלת,
לשכוח אדם שכל כך חשוב לי,
שאני אוהבת,
שאני עליו חושבת,
שהוא יקר לי יותר מפז,
ששמר, שהגן, שחימם, שאהב,
הראשון שלי,
האהוב שלי,
האביר על הסוס הלבן שלי,
עשינו כל כך הרבה דברים ביחד,
צחקנו, בכינו, דאגנו, כייפנו,
חיבקנו, נישקנו,
אז תסבירו לי אתם,
חכמים גדולים,
איך אפשר לשכוח אדם כל כך מדהים,
שהחיים איתו היו התקופה המאושרת ביותר בחייכם,
ועכשיו פתאום מלבן הכל נהפך שחור ובבת אחד,
נעלם האור,
וזה האהוב,
אבד ולא ישוב,
ואין מי שיחבק, ילטף, יחמם,
והלב לעולם לא יוכל לשכוח,
או לאהוב אחר,
להתגבר עליך -
יקח לי נצח,
והרבה יותר. |