העצב שלי הוא זה שלקח את השמחה,
העצב שלי הוא שהרחיק מהמשפחה,
העצב שלי הוא שגרם לי לתהות,
העצב שלי הוא שהביא להרבה בעיות,
העצב שלי הוא שמכעיס אותך,
העצב שלי הוא ה"אני" בגללך,
העצב שלי לעולם לא יפסיק -
את השמחה להחזיק,
את המשפחה להרחיק,
את התהיות להפסיק,
את הבעיות להדחיק,
ואותך, אותך הוא לעולם אבל לעולם לא ישחרר,
מאחיזתו כנמר,
והחיוך לעולם שוב לא יתנוסס במרומי הגומות,
והעיניים מושפלות,
השפתיים יבשות,
הלחיים עצובות,
והדמעות זולגות,
בוכות,
מתאבלות,
על זה שנעל את הצחוק,
בקופסא שחורה ואטומה,
עמוק עמוק,
אבדה לי השמחה,
אבד לי כל אושרי,
אבד לי החיוך,
אבד לי מבצרי,
אבד לי גם האור,
אין לי לאן לחזור,
לפעמים,
נשמת אפי מתקצרת,
מתי השמחה בחיי שוב תאיר?
בטוחה, חושבת...
העצב את כל אלו לעולם לא יחזיר.