חיים ואשתו מפנים זבל.
בעצם הם עושים עוד דברים, עובדים, עסוקים, פעם בשנה טסים
לשלושה ימי חופש בטורקיה, וביום העצמאות מחפשים מקום למנגל
לחוף הכינרת [פניה כפני הדור].
בקיצור, חיים.
אבל בעיקר, חיים ואשתו מפנים זבל.
היא אוספת עם מטאטא [כזה שהזמינה מערוץ הקניות "כן גבירותיי
ורבותיי, החשמל הסטאטי, שנוצר בין שערות הגומי האיכותי של
המטאטא והרצפה, ילכוד גם את גרגירי האבק הקטנים ביותר"] ויעה
ושופכת לשקית שבפח. חיים לוקח את השקית, קושר אותה, ומוציא את
הזבל לצפרדע הירוקה שבחוץ.
היה חורף קר.
בחורף היה קר ונגיפים אלימים במיוחד שוטטו באוויר העולם וחפשו
קורבנות. מישהו נדבק בחוץ, בעבודה, או השד יודע איפה. מישהו
נידבק, והדביק, ואולי היה זה להפך [הצהרה זו מתייחסת לגברים
ולנשים, פוליטיקלי-קורקט].
חיים ואשתו מצאו את עצמם מרותקים למיטה עקב התקפה של נגיף
אכזרי.
אשתו של חיים נבהלה, כשמצאה גרגיר אבק בין כוס תה עם לימון
לכדור אקמול. כמה שעות מאוחר יותר חיים נחרד כשראה, ליד רגל
המיטה, מעט מוך נצמד בלהט לכבל החשמל של הסדין החשמלי.
למחרת, לאחר שנת לילה טרופה, נבעתו חיים ואשתו לגלות שהרצפה
מלאה אבקים סוררים, וגם פה ושם לכלוך גס יותר. חיים ואשתו
רטנו, ובחוסר אונים הסתובבו במיטה לישון על הצד השני.
כשהתעוררו למחרת גילו, למרבה הזוועה, שכל החדר מלא זבל עד
לגובה המתניים.