איך שאני רואה את זה, אין בנאדם אחד שלא יכול לעשות למישהו
טוב.
כל אחד ואחד, אם יש לו קשר עם העולם החיצוני, ולו במידה הפעוטה
ביותר, אז הוא יכול לעשות טוב.
אבל בשביל לעשות למישהו רע, באמת רע, לא מספיק ליהיות סתם עוד
פרגמנט מהעולם הזה, צריך כישרון, צריך כישרון של ממש.
לא להרבה אנשים יש את הכישרון הזה.
הוא מורכב מהמון דברים שצריך לנהוג בהם במידת הרצינות הכי
גדולה בעולם, ואז תוכלו לעשות רע.
הכל מתחיל בטראומות.
אם זה היה אבא שלך שהיה אונס אותך כשהיית ילד קטן, או אם זו
אמא שלך שהייתה מסוממת חסרת תקנה, או אם זה ילדה בגן שלא רצתה
אותך והרביצה לך כל פעם שמשכת לה בצמות.
בעקבות הטראומה, באה העמדת הפנים.
יום לפני היומולדת שלך אבא שלך החליט לתת לך מתנה מוקדמת ולקח
אותך לחדרו שעה וחצי לפני הזמן הרגיל.
מחר בערב כולם נאספים אצל ההורים שלו ואתה צריך לחבק אותו והוא
מאחל לך מזל-טוב ושפע של אושר ועושר למשך כל חייך, ובפנים אתה
מייחל בשבילו שימות ביסורי גיהינום.
אתה מחייך וסבתא שלך מסתכלת עלייך בעיניים גאות למראה הנכד
האוהב והמושלם שבנה גידל. אתה בוכה.
השילוב של הטראומה עם קורטוב העמדת הפנים מביא ליצירת כמות
נפלאה של כעס וחוסר הבנה.
אתה כבר ילד גדול היום, וחכם, ואתה לא מבין למה בגלל שהמורה
עצבנה אותך אתה הולך ומאשפז את הילד שישב לידך כל השנה באותו
שולחן ומעולם אפילו לא אמר לך מילה.
אתה כועס. ואתה כועס על כולם.
על סבא וסבתא שלא השכילו לראות, ועל אמא שלא עשתה כלום בשביל
לעזור ורק אמרה איזה מזל יש לך שיש לך אבא כזה טוב, ועל כל
החברים שלך שמעולם לא היו שם בשבילך, ולא כי הם לא רצו, אלא כי
אתה עשית הכל בשביל להרחיק אותם מעל פנייך דווקא כשהיית צריך
אותם הכי הרבה..
בעקבות הכעס והחוסר הבנה, נבנות אצלך לאט לאט חומות וחומות
שנועדו להגן עליך, כי הי אם אתה לא מבין, אף אחד לא יבין.
חומות בטחון. ושוב אתה מעמיד פנים שהכל נפלא, ואתה חיי בבית
מושלם ואתה אוהב את החברים שלך.
ובסופו שלך דבר אתה הרי תחזור הבייתה, ותסתכל במראה על הדבר
הזה שהיה חי פעם, על הדבר שרק אתה יודע שהוא קיים ותדפוק את
האגרוף שלך במראה ותראה את המרכיב היסודי והחשוב ביותר- הדם.

אתה תעצור לשניה אחת לחשוב, ותגיע למסקנה שאתה גם ככה יודע מה
הפסיכולוג שאין לך יאמר, ותלך לחדר של אבא שלך.

כל אחד יכול להעליב או לומר מילה שלא במקום, או להיפרד ממישהי
ולפגוע בה, אבל זה עובר.

ואם אין לך את השילוב של הטראומה והעמדת הפנים וחוסר ההבנה
והחומות.... לא תהיה לך יצירתיות, ובלי יצירתיות, מה אני יכולה
להגיד,

אי אפשר לעשות ממש רע.