ישבת מאחורי
עליתי לאוטובוס במקום הנמוך,
וישבת מאחורי.
היית עדינה, שברירית וקולך
כמו שלה.
דיברת עם מישהו,
מצדו השני של הקו
הוא הקשיב,
וגם הוא צחק.
שהרי אם הייתי הוא גם אני הייתי צוחק.
מצב מצחיק הוא שהיא באוטובוס ואני בבית, מחכה,
שתשוב.
וכל אותה דרך מפותלת שהים נשקף וצוחק עליי,
ישבת מאחורי. ממש מאחורי, הרגשתי את הנשימות שלך
כשצחקת,
כשדיברת,
כשכעסת עליו.
לא הסתכלת עליי כי ראית את גבי
וגם אני לא ראיתי את פנייך רוב הזמן.
אז דמיינתי.
דמיינתי אותך עם הילדים שלך, עם הבעל, מזדקנת.
אבל לא היו לך פנים. מעולם לא היו לך פנים.
ספק אם יהיו לך אי פעם.

ישבת לפני.
עלית לאוטובוס במקום הנמוך,
וישבת לפני.
היית קשה ואת קולך לא שמעתי.
רק גב ראיתי.
ודמיינתי אותך עם אשתך, עם הילדים, מזדקן.
והיו לך פנים, ואל פניו התקשרתי והוא ענה.
וירדתי מהאוטובוס
והסתכלת עליי
וראיתי שאתה מאוכזב
אז הלכתי.

וירדת מהאוטובוס.
והיו לך פנים.
והיה לך סיפור לספר.
והייתה לך משפחה, עם הורים ואחים.
והיה לך מישהו
שחיכה
ודיבר אתך
וידע שתבואי אליו.
והמשכתי לנסוע.