יצאתי עם עידו לסרט "ארמגדון", ובסיומו ישבנו ושתינו מילקשייק
קר. דיברנו על כל הדברים בעולם, אפילו על יציאות לא מוצלחות
שהיו לו עם בחורות, וצחקנו על אותן יציאות ועל דברים רבים
אחרים. כשסיימנו את המילקשייק ונהיה כבר מאוחר בלילה, נסענו
לפארק הקרוב לביתי והתרפקנו על הדשא הלח. המשכנו לדבר ולהסתכל
על השמיים זרועי הכוכבים למשך שעה בערך. השעה כבר הייתה 01:30
בלילה. נכנסנו למכוניתו והוא הסיע אותי לביתי. "מאוד נהניתי
איתך", אמר לי כשעצר ליד שער ביתי והסתכל עליי. "גם אני מאוד
נהניתי", אמרתי. המתח בינינו גבר. התקרבנו זה אל זו בעיניים
עצומות והתנשקנו. שנינו ידענו שזו התחלה של משהו קסום, ועכשיו
היה זה תורי להציע לו להיפגש. "אני אחכה לזה", אמר ונישק אותי
בשנית.
יומיים אחר כך נבחנתי בבגרות במתמטיקה, ואחרי קרוב לארבע שעות
מייגעות סיימתי. להפתעתי עידו חיכה לי בשער של ביה"ס - עד
שיצאתי. ראיתי אותו יושב על העמודים שהיוו מקום מפגש לכל
תלמידי י"ב ובכללם הוא, וכשהגעתי קפץ מהם ובא לקראתי. "הגיע
הזמן, אני מחכה פה קרוב לחצי שעה. איך היה?"
"בסדר, אני מקווה שהוצאתי ציון טוב".
"אני סומך עלייך", אמר לי בחיוך והוסיף: "טוב, בואי עכשיו אני
ארענן אותך קצת". הוא הושיט לי את ידו והוביל אותי לרכבו.
נסענו לגלידריה השכונתית וקנינו גלידה קרה. דיברנו על מה היה
בבחינה, וכשסיימנו נאנחתי ואמרתי: "אוי, אני כל כך עייפה..."
והוא אמר בתגובה: "בואי, תעצמי את העיניים ואני ארגיע אותך, אל
תפחדי". הוא קם ממקומו ובא מאחוריי כשאני עוצמת עיניים. לפתע
ידיו נחו על כתפיי והוא החל לעסות אותן. המגע היה נעים ומצמרר
בו זמנית. הוא ירד אל גבי עם שתי אצבעותיו ועיסה את שני צדי
עמוד השידרה בדיוק בחיבור בין הכתפיים לגב. המקום הזה הזרים לי
את כל הדם אל ראשי וכשהוא סיים אמרתי לו בחצי תמיהה חצי חיוך
"מה, זהו?" "כבר עברו מעל 20 דקות מותק..." ענה לי אף הוא
בחיוך. "וואי, זה היה כל כך נעים. אתה מוזמן לבוא כל פעם לעשות
את זה שוב..." השבתי לו. הוא התיישב מולי בשנית, התקרב מבעד
לשולחן ונשק לי. "מה דעתך להיות החברה שלי?" שאל ברצינות יתרה
שלא התאימה לו. הרגשתי את לבי פועם במהירות כמו ילדה בת 12.
"חברה שלך? ...אני אשמח". הוא חייך ולאחר רגע קם, נישק אותי
שוב ואמר "בואי, נלך...".
עידו ואני יצאנו שוב כמה פעמים, ורוב הזמן הלכתי אליו או שהוא
בא אליי. נרקם בינינו קשר חם. לא ידעתי אם לקרוא לזה אהבה, אבל
ידעתי שהרגשתי כלפיו משהו חזק יותר משידעתי במשך חיי.
הלכתי אל ביתו ותיכננתי להפתיע אותו בנסיעה לים. כולנו, עידו,
תומר שחזר מהצבא לחמשו"ש, חברינו המשותפים ואנוכי. שישי
בצהריים, חוף הים אחרי הבגרויות, מה יותר כיף מזה?
הגעתי אל ביתו ונכנסתי פנימה כמו שהייתי רגילה. הרגשתי די בת
בית אצלו והוא אצלי. הלכתי לכיוון חדרו ודלתו הייתה חצי פתוחה.
הוא ישב שם ושוחח עם תומר. לא התכוונתי להקשיב אבל השיחה עוררה
בי עניין בשנייה ששמעתי את שמי עולה ולכן הקשבתי לשניהם.
"אני חושב שזה מתחיל להיות ממש רציני, כאילו תומר, אני חושב
שאני ממש מתחיל להתאהב. אני לא יודע מה לעשות עם זה, חשבתי
שסתם יהיה כיף לבלות יחד אבל לא חשבתי שזה יגיע לרמות כאלו",
נשמע קולו של עידו. עידו היה נער מיוחד במינו - הוא תמיד נתן
לגיטימציה לרגשות שלו, כמעט אף פעם לא הסתיר אותם. "תירגע,
עידו, זה לא דבר רע להתאהב, במיוחד בבחורה כמו דורית..." קולו
של תומר נשמע בתגובה. "אבל אני לא יודע. כאילו אחי, אני לא
יכול להפסיק לחשוב עליה, היא לא יוצאת לי מהראש..." אמר עידו.
ולאחר רגע נוסף הקניט אותו תומר ושניהם החלו במין מלחמת כריות.
אם היית רואה אותם מרחוק ומסתכל לא היית מאמין, הם נראו כמו
החברים הכי טובים שיש, כמו נפש אחת שחילקו אותה לשניים.
סוף כל סוף החלטתי להיכנס לחדר. דפקתי דפיקה קטנה על הדלת
ופתחתי אותה, צופה בהם מפסיקים להתקוטט ביניהם. "דורית!" חייך
עידו למראי. חייכתי בחזרה ואמרתי: "טוב, הולכים עכשיו לים עם
כל החבר'ה, תתארגנו שניכם, כבר הכל מוכן. זריז!" שניהם חייכו
בו זמנית ויצאתי מהחדר כדי שיתלבשו.
הלכנו לים, שיחקנו מטקות ונכנסנו למים. את אחד השרונים עקצה
מדוזה. ישבתי עם עינב, איילת ויערה ודיברנו ארבעתנו. צחקנו על
הבנים שבמים ובין היתר דיברנו גם על הקשר החם בין עידו ותומר.
יכולתי פשוט לבהות בהם כל היום והלילה. כיצד הם גלשו על
הגלשנים שלהם עם גופם החסון, איך התחרו וקפצו אחד על השני.
"נו, אז מה עם עידו?" שאלה אותי איילת. חייכתי. "עידו... עידו
הוא אחד האנשים הכי מדהימים שאני מכירה, למרות שיש לו קצת
סיבוכים הוא ספונטני כזה וקליל, זה מה שאני אוהבת בו..."
תומר יצא מהים ובא לחבק אותי כשהוא נוטף מים, אני בתגובה וכולם
סביבי צחקנו והפלתי אותו על החול. כל גופו נוטף המים כוסה בחול
ים דביק וגם הוא הפיל אותי על החול. כולם צחקו ואת עידו כולם
שמעו בגלל צחקו המיוחד והאדיר. "מה אתה צוחק?" אמר לו תומר
והפיל גם אותו על החול. עד מהרה כולנו התפלשנו בחול הים. כולנו
נכנסנו למים על מנת לשטוף את עצמנו וכשיצאנו שיחקתי מטקות עם
תומר. אח"כ עידו רצה לשחק עם אחיו. כ
ולם ידעו שכששניהם מתחילים לשחק מטקות זה אף פעם לא נגמר. בגלל
זה יערה קפצה אחרי רבע שעה ביניהם ולקחה את הכדור. "עכשיו תורי
לשחק עם עידו", אמרה לתומר המחויך. כמעט ואף פעם לא ראיתי את
תומר כועס והיה מוזר לי לדמיין אותו בתפקיד שלו. מח"ט בגולני
שההתעקש שנקרא לה "סיירת גולני" ולא סתם "גולני".
בזמן שיערה שיחקה עם עידו ושאר החבר'ה אכלו אבטיח בחוף ודיברו
ביניהם, לקח אותי תומר לצד. "בואי, אני צריך לדבר איתך", אמר,
והוביל אותי למקום מרוחק בחוף. "תקשיבי, אני אוהב אותך כמו
אחותי ואת חשובה לי. כמה שנים אנחנו מכירים? כמעט 12 שנים, ואף
פעם לא היו סודות בינינו." "נכון", אמרתי לו בעודי מקשיבה
בתשומת לב לכל רחש היוצא מפיו. "אני צריך לספר לך משהו, אבל
קודם תגידי לי - מה את מרגישה כלפי עידו?" "עידו... אני לא ממש
יכולה להגדיר את מה שאני מרגישה כלפיו כי רגשות תמיד קשה לי
להגדיר, אבל אני חושבת שאני ממש מרגישה אליו משהו חזק. הוא עוד
מעט מתגייס ואנחנו נהיה כמעט שלושה חודשים יחד, ואני מתה מפחד
שיקרה לו משהו".
"עידו אוהב אותך", אמר תומר לפתע ולאחר רגע הוסיף: "כבר קרה
משהו ביניכם?" "לא", עניתי לו, "למה?" "כי אני רוצה שקודם תהיו
בטוחים שאתם אוהבים אחד את השני... לעידו זה לא ממש מפריע כי
הוא כבר היה עם בחורות, אבל את... תחשבי טוב לפני כל צעד",
השיב.
"אל תדאג, אנחנו כבר מספיק בוגרים ויודעים מה אנחנו עושים",
אמרתי. "עכשיו בואי נארגן לו משהו לגיוס..." אמר תומר ושינה את
הנושא. החלטנו לערוך לו מסיבת הפתעה. "צריך להביא הכל בכמויות
כי עידו מכיר את חצי יבשת אסיה", צחקתי וגם תומר. "כן, עידו
באמת מכיר את כל העולם". "מה שניכם צוחקים שם?" צעק פתאום
עידו. "בואו לפה!"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.