רחוק ממנה...
וגם כשאני קרוב, אני רחוק וזה לא משנה מה אני אעשה, אני לא
אוכל להתקרב.
והיא מביטה בי בעיניים האלו שלה (שאף פעם לא ידעתי אם הם
כחולות או ירוקות) וכאילו מצפה ממני שיהיו לי את כול התשובות
והיא לא יודעת ואף פעם לא תדע שאני מצפה לאותו הדבר ממנה.
זורקת מילה סתם כדי להרגיז אותי ואני מתעצבן למה היא תמיד
חייבת לעשות את זה?
ואז באה ומחבקת,ואני מוחץ אותה חזק אליי  אולי כי אני באמת
אוהב אותה...
והיא באמת לא יודעת...
ואני באמת לעולם לא יהיה מסוגל לומר לה...
היא מדליקה עוד סיגריה.
כשהכרתי אותה היא בכלל לא עישנה, ואני אהבתי אותה הכי הרבה
ככה
שהייתה לה את התימימות הזאת והיא לא ניסתה להסתיר אותה מכול
העולם.
אני לא יודע למה עכשיו היא מתעקשת להסתיר אותה, ועוד דווקא
ממני...
אני לא יודע למה אני לא אומר שאני אוהב אותה אני יודע שהיא
אוהבת אותי, ואני יודע שהיא מחכה ואני יודע שהיא יודעת ששיקרתי
לה ושהיא לא מבינה למה.
ובנתיים אני רחוק ממנה.
וגם כשאני קרוב אני לא באמת מתקרב...



נראה לי שאני לעולם לא אפסיק לחכות