אחרי שחזרנו מההלוויה של אבא, הבית היה מלא באנשים ובדיבורים,
וגם קצת בריח של משהו שרוף שהגיע מהדירה השכנה, אבל כולם
הקפידו להתעלם מעניין הריח בשעה שצייתו להנחיות של הרב
בהתארגנות לתפילת ערבית. רק ציפורה הזקנה עיקמה את פיה ורטנה
מתחת לאף את השאלה מי גר שם בדירה ההיא, אבל לא באמת ציפתה
לתשובה. בסוף הם הלכו כולם, וכשנשארנו לבד אימא התעקשה שאבריש
את הספות ושאנקה עם שואב האבק הידני את השטיח. אחר כך,
כשהמחשבות שלנו טיילו ללא מטרה, אימא זינקה פתאום ממקומה
והתנפלה על זר פרחי המשי שהיה נעוץ באגרטל בפינה, לצד סידור
התמונות של בני המשפחה. היא אספה בנחישות את הענפים על פרחיהם
הצבעוניים והעדינים מעשה מחשבת לכדי צרור אחד, וקיפלה אותו
לשניים. בקול החלטי שלא היה מכוון למישהו מסוים הכריזה שמעולם,
בעצם, לא אהבה את הזר המלאכותי הזה שאבא הביא לה פעם, ושזו
הזדמנות טובה להיפטר ממנו. בסיום המשפט כבר היתה במטבח, ואם
מישהו עוד חשב אולי לעצור בעדה, זה היה מאוחר מדי. הצרור כבר
נדחס בחמת זעם לפח.
אחר כך היא ביקשה שאנקה את השירותים. החברים שלהם כבר לא רואים
מי יודע מה וגם השליטה שלהם בעצמם כבר לא מה שהייתה. ניקיתי את
הריצפה ואת האסלה, ולסיום העברתי מטלית גם על החרסינה. כשהכל
היה מצוחצח התישבתי שם, על רצפת השירותים, משעינה את ראשי
לאחור ויד אחת מונחת על המרצפת הקרה. נזכרתי באבא מספר בקול
מחוייך, איך יום אחד כשהיה בן שלוש לערך, אחז במכחולו ועם
הנוזל הזהוב שהפיק גופו, שירטט בכוונה רבה צורות שאין דומה להן
על ריצפת השירותים. לאחר מספר פעמים, אמא שלו, סבתא דבורה,
זיהתה בשלולית הממתינה לה קריאת מרד וציוותה על סבא אליהו
לישון עם הבן ולטפל בעניין. העיניים של אבא נצצו כשסיפר על
משחק החתול ועכבר שניהל עם אבא שלו ובגיחוך סיים שאמא שלו הרסה
הכל. היא הכריזה שכל העסק לוקח יותר מדי זמן ושעל גופתה המתה,
סבא אליהו יעדר לילה נוסף ממיטתה.
עכשיו, אחרי למעלה מארבעים שנות נישואין, הלכה אמי בפעם
הראשונה לישון לבדה. פרשתי מצעים על הספה הנפתחת בסלון. עשינו
אוהל מהשמיכה והתלחשנו בחושך. מהרווח הדק שבקיר המשותף עם
השכנים, מה שהיה פעם חלק מהמרפסת שעל חשבונה הורחב החדר,
הסתננה אלינו המוזיקה שלהם. בעלי הדירה נפטרו כבר מזמן והבנים
השכירו אותה לסטודנטים. במשך כל אותו הלילה, זרים עטפו אותנו
בצלילי קולה של איימי מאן כרוכים בתלתלי מריחואנה.
תודה לירון ולחברי פורום שולחן עגול.
|
