אבא אוהב לספר לליהי שהוא ואמא התחתנו ביום שלישי, שגם היא
נולדה ביום שלישי ושאלה שני הדברים הכי טובים שקרו לו אי-פעם.
הסיפורים האלה מחממים לליהי את הלב. בשביל אבא הם תזכורת לכך
שיום שלישי הוא יום של מזל והסיבה לכך שרק ביום ההוא הצעד שלו
מלווה בתנופה, כשהוא יוצא לחפש עבודה. בינתיים, ה'פעמיים כי
טוב' עדיין לא עבד, אבל אבא לא מתיאש. הוא, יש לו אמונה והוא
סבלן. ליהי חושבת שבגלל שעבר כבר הרבה זמן, אבא החליט שכדי לא
להפריע למזל, או כדי לא להיראות להוט מדי, הוא מסתובב בבית
בשקט ולא מסתכל לאמא בעיניים.

בזמן האחרון רק אילנה, האחות של אמא, באה לבקר. היא מעשנת
בשרשרת למרות שליהי איננה אוהבת את הריח. גם אמא לא, אבל אילנה
היא אחותה. בדרך החוצה ליהי פותחת את כל החלונות, מניחה על
השולחן ביניהן את המאפרה הגדולה השמורה לביקורים של אילנה
ויוצאת לחצר.

היא אוספת חלזונות לערימה, מתיישבת מתחת לעץ התות, חופנת כמה
מהם בידה וממוללת אותם בין האצבעות. לחץ קל על החלזונות הקטנים
מרסק את הקליפה. את הקונכיות הבוגרות, העבות יותר, אותן היא לא
מצליחה לסדוק, היא משליכה בתנופה לעבר הכביש. בשקט של שעת
הצהריים אפשר לשמוע רק את הקול של דודה אילנה ואת קול
ההתפצפצות של החלזונות לאחר שטסו וניטחו באספלט. "תדעי לך,
הההפך של אהבה זו לא שינאה, או, לא!" בכמה שניות שדודה אילנה
ממתינה לפני שהיא ממשיכה, ליהי מספיקה להעיף חילזון נוסף. לא
כמו בנות, עם יד שנשברת לאחור ומקלקלת את כל התנופה, אלא מהצד.
אחד ועוד אחד במלוא העוצמה, מבלי להבחין בזבובונים המרחפים
סביבה.

"אדישות, אדישות זה הההפך של האהבה", מגיע סוף-סוף המשך המשפט.
היא רואה בדמיונה את אמא, יושבת בראש מורכן, כשאילנה שואפת
מהסיגריה שלה, מסננת סילון דק ומסבירה את משנתה: "שינאה זה גם
רגש. חזק בדיוק כמו אהבה. כשיש רגשות יש עוד סיכוי, אבל
אדישות, אדישות זה כמו גוויה קרה. עם אדישות אין מה לעשות".
ליהי יודעת, שעכשיו אילנה כבר עומדת וחגה מסביב לאמא, ששתיקתה
מלבה את דבריה של אילנה.

"כמה זמן תמשיכי ככה? הוא לא עושה כלום. הוא לא מדבר, הוא לא
נוגע בך, כל השבוע הוא מסתובב. פעם בשבוע הוא הולך לחפש עבודה.
תודה רבה! ותראי אותך, כולך כבויה". היא עצרה לרגע את השטף,
מכניסה את הסיגריה לפיה, מוצצת ממנה, מצמצמת את עיניה כנגד
העשן היוצא מאפה, "בואי, בואי עם ליהי. תעברו אלי, אולי אז הוא
יעשה משהו".
 
ואז אבא נכנס ואומר לאילנה בקול שקט: "לכי הביתה", יוצא החוצה
לעץ התות, יושב לצידה של ליהי ועוזר לה עם החלזונות. היא
באמפולסיביות, הוא בתנועות מבוקרות. הקצב שלו משתלט על הזריקות
של שניהם. ערימה של חלזונות מרוסקים נאספת לאורך אותו הקו.

שניהם שומעים את רעש התנעת המנוע של המכונית של אילנה. אבא
מתרומם ממקום מושבו לבדיקה אחרונה של עליו של עץ התות. סבא שתל
אותו, כשאמא נולדה. מאז שהם עברו לגור בבית ילדותה של אמא,
ליהי ואבא דואגים לשמור עליו מכל פגם.







תודה לחברי פורום שולחן עגול.