לא אסלח לך לא אסלח
גם אם בעוד מאה שנים
לא אסלח לך לא אסלח
גם אם יפלו הכוכבים
ואת פגעת ואת כעסת ואת צבעת הכל שחור
לא רציתי לטמון הכל בבור
אבל גם ככה זה אבוד
את אומרת שאני אדם רדוד
אבל בליבי יש אהבה בוערת
את שמך בוכיה היא עוד ממלמלת
אבל לא אתחנן לרחמייך, אהובתי
לא ארד על ברכיי ואבכה את נשמתי
לא עוד! חדל לסבל!
לא אקרע בגדיי ואשא באבל
צר לי, אהובתי
צר לי, יקירה
להבין אותי מזמן חדלת
לראות את כאבי
למחות את דמעותיי ולנשק את שפתיי
כל זה ועוד חדלת, אהובתי
האם ליבך אינו חם אליי כשהיה פעם?
האם חוששת את מפניי או שמא אינך רגילה בחזרה אליי
כעס גדול כועס ליבי עלייך, יקירתי
ולא אומר לך מדוע ולמה
לא אומר ולא ארמוז

כל זה ועוד גם ליבי חדל לאמור
חדל לבכות
כבתה הלהבה
אך השארת את האהבה עודנה בוכייה...

על זה לא אסלח לך
גם אם בעוד מאה שנים
לא אסלח לך לא אסלח
גם אם יפלו הכוכבים

חוסי על נשמתי, אהבה
כי עודני ילד
לא יודע מאומה
לא ידעתי כי כואבת להבתך
לא ידעתי כמה טוב הוא טעמך
אך גם אכזר
צר לי, אהבה, כי לא ביקשתי את רשותך קודם
לשאת את שם אהובתי לאישה
בשמך... בשם האהבה