שוקי וסטרוליק מגיעים לנתב"ג, לבושים חליפות לקראת הטיסה שלהם
ללוכסמבורג לצורך תפקידם כדיפלומטים.
מגיע התור שלהם בשיקוף מזוודות.
שוקי:" שלום, אנחנו דיפלומטים."
סטרוליק:" גם אנחנו."
בודקת:" היי. אפשר לראות את כרטיסי הטיסה שלכם?"
ס: "בוודאי" (מוסר לה אותם)
ב: "תכניסו את המזוודות בבקשה למכונת השיקוף. (לסטרוליק) קודם
את שלך."
ש: "עברנו כבר שיקוף."
ב: "איפה? זאת עמדת השיקוף היחידה שפעילה כרגע."
ס: "עברנו שיקוף ב... במונית, בדרך לפה. הנהג אישר אותן."
הבודקת מסתכלת באדישות על שוקי וסטרוליק. סטרוליק מכניס את
המזוודה למתקן השיקוף.
שלושתם מסתכלים על המזוודה של סטרוליק. רואים ילד בתוכה.
ב: "סליחה אדוני? יש לך... בן אדם במזוודה."
ס: "אופס. זה... זה בסדר, הוא קרוב משפחה."
ב: "אני לא סבורה שזה חוקי בכלל."
ש: "בחיאת, לא חוקי? אפילו לא לדיפלומטים?" (מצביע על החליפה)
ס: "(מתרשם) ורסאצ'ה. רק אל תבדקי את המזוודה השנייה. (לשוקי)
אמרתי את זה באופן מחשיד מדי?"
ש: "טוב שלא גלגלת ג'וינט כשאמרת את זה."
ב: "ארזתם לבד?"
ש: "לא, הדילר ארז לנו."
סטרוליק ממרפק אותו בצלעות.
ש: "סליחה, מר דילר."
סטרוליק מרוצה.
ס: "את חושבת שיכולנו לארוז כמות מסחרית כזאת בעצמנו? בחיאת...
(מסתכל לה על החולצה) ליאת, ליאת זה השם שלך?"
ב: "לא."
ס: "וואלה, לא ממש חיפשתי תג שם, סתם הסתכלתי על החזה שלך."
ש: "דרך אגב - לא משהו."
ס: "נו, כבר שכחת מהילד במזוודה? טוב, אז אולי תתרכזי במזוודה
השנייה, יש בה סמים."
ש: "(כממתיק סוד) אבל לא שמעת את זה מאיתנו."
ס: "זה סודי."
ב: "אבל אדוני, כל התור שומע אותנו."
שוקי וסטרוליק מסתכלים מאחוריהם ונזכרים שיש תור מלא אנשים.
ש: "איזה תור? התור הזה?"
ב: "כן, התור ה-"
ש: "ששששש! כל התור שומע אותך! הם לא חלק מהישיבה הסודית הזאת
שלנו."
ס: "מה? ישיבה? למה לא קראתם לי?! אצל מי הצ'ילום?"
ש: "שקט סטרוליק, אמרתי לך, על המטוס."
ב: "נניח ואתם יכולים לקחת אותו ככה, יש לו כרטיס טיסה?"
ס: "כן, הנה... אה לא, זה ריזלה. שנייה."
ש: "הנה, מצאתי אצלי, זה כרטיס טיסה קטן."
ב: "(כועסת) אדוני, רואים בבירור שזה צילום בקטן של הכרטיס
טיסה שלך."
ש: "אז כנראה ששכחתי את הכרטיס שלו בבית. מה, את לא מאמינה לי?
זה בבית, אני מקווה שהכלב לא אכל אותו..."
ס: "מה, זה לא כמו בקולנוע? הוא ילד קטן, אסור לו לטוס חינם?"
הסלולרי של שוקי מצלצל.
ש: "הלו? היי יוכבד, כן, שמוליק הקטן פה במזוודה, רוצה לדבר
איתו?"
מצמיד את הטלפון למזוודה שזה עתה יצאה מהשיקוף. ברור שהילד
במזוודה לא עונה.
ש: "נראה לי שהוא מוסר לך שהקול שלך מקוטע... אה... קרי...
סח..."
מנתק את השיחה.
ס: "אולי היינו צריכים לעשות לו חור במזוודה שינשום."
ש: "(לבודקת) רגע, ואם הוא לא חי, עדיין צריך כרטיס טיסה
בשבילו?"
ב: "(חסרת סבלנות) כן."
ס: "היי, אנחנו דיפלומטים והתקרית המצערת הזאת שקורמת גידים
כאן בעוד אנו מדברים באמת תפגע ביחסים שלנו עם ישראל."
ב: "רגע, אתם לא דיפלומטים מטעם ישראל?"
ש: "כן, אז על אחת כמה וכמה יהיה כאן בלאגן שלא נדע מצרות."
ס: "אוי, שלא נדע."
ש: "אני בכלל לא מדבר עברית אז אני לא יכול להבין אותך - ג'יגי
ג'יגי, ג'יגי ג'יגי ג'יגי."
ס: "באיזה שפה אתה מדבר?"
ש: "ג'יבריש, יא מפגר."
ס: "אה - (בתוכחה) כן! ג'יגי ג'יגי, ג'יגי!"
רואים שהיא לא מתקרבת לאשר להם לעבור. שוקי קורץ לסטרוליק.
ש: "את לא יודעת עם מי את מתעסקת (מושיט לה יד) - נעים מאד,
שוקי."
היא לוחצת לו יד והוא מעיף אותה לתוך מכונת השיקוף, סטרוליק
שולף אקדח ענק ויורה לתוך מכונת השיקוף בבחורה.
סטרוליק: "שוקי, אתה לא חושב שיתפסו אותנו?"
שוקי: "שום דבר, אנחנו דיפלומטים, עשינו את זה מסיבות מאד
מדיניות."
ס: "כמו מה?"
ש: "ג'יגי." |