Respect thy father 2205 כיבוד אב
motto של צלם: "תמונה טובה=1000 מילים, מילה טובה, שווה
יותר.
- מצטער חברים יקרים, הבטחתי לעבור אצל אבא היום, להתראות.
- תמיד היה בן מסור, ציין חבר, (הגדר "חבר").
- עדיין, תיקנה גברת עגולה בפינה. (תמיד תיקון, וגברת בפינה).
- העולם בית קר, והזמן אויב אכזר, רטן אביו. לא לנצח אהיה
לצדך, מגונן ואוהב...ותירק את כפית הכסף מן הפה! שלי הייתה
מברזל חלוד, מעופרת מותכת. לא שוכחים את הטעם, לעולם!
השיב פניו אל בית הקברות. כבר לא נותר מקום למתים. על שטח בית
העלמין הישן, בנתה העירייה מרכז מיסחרי, גורדי-שחקים, משרדים,
ובית קבורה. רב-קומות. גם לאחר לכתך תוכל לפקוח עין על העסקים,
מן הצד השקט של הרחוב.
החיים והמתים, שבת אחים גם יחד. הנה: מה? טוב? ומה? נעים?
הכניסה. הניח ידו על מסך הזכוכית הקרה והביט במצלמה:
- יום נעים אדוני, הכניסו השוער הווירטואלי.
- ווירוס נעים גם לך, החזיר בחיוך.
- תודה אדוני, ושמור על עצמך. השערים השחורים סגרו עליו
בכבדות מעיקה.
- צדקה תציל ממוות, דקלם קבצן אלקטרוני.
- שתזכה בלוטו. לך לעבוד, פרזיט!
- קיבלנו פרחים נהדרים, המליצה המעלית בלחש חושני.
- אימא שלך יודעת במה את עוסקת? שאל שקט, ואדיב.
בית חיים וירטואלי, דיגיטאלי, אופטימאלי. שמיים כחולים,
פסטוראליים, ציוץ ציפורים רומנטי, ריח ורדים מתוק, ומשב רוח
קריר, מרענן, וקליל, נושא ניחוחות געגועי אצות-ים.
איזה נוף נהדר נגלה למתים בקומה השבע-עשרה. הראשונים לצפות
בבוא המשיח!
- מהר! בואו! בואו, הביטו, וראו! ענן אבק אפרפר מתגלגל
באופק. לא זיהום-בסביבה, לא פצפוץ-גרעיני-מלחמה. בשביל אפר
מוזנח, על שפת תהום-הנשייה, המשיח, על חמורו הלבן. המשיח בדרך
אלינו...
עמק חזון העצמות היבשות. מצבות שחורות,ירוקות, אפורות; בשורות
ניצבות, כמו בסופרמרקט.
אין מציאות, "מבצעים", הנחות, פרסומות. מקום אחרון, ויחיד
בעולם, ללא זבל תקשורתי.
שקט. שנקנה ביוקר. ושלום עלי-אדמות. באה מנוחה ליגע, ושלווה.
עדי-עד.
קט 28... מספר החלקה המשפחתית. בקומה מתחת למצבה מונחות
עצמות המשפחה, חופן-אפר ממחנות ההשמדה, ארכיון, תמונות,
תאריכים, תולדות. הכול מגובה וממוחשב.
הניח כף ידו על הזכוכית הקרה, והביט במצלמה. אשנב נפתח. שלף
מיקרופון ואוזניות.
- את אבא...לחש. הולוגרם של אביו הופיע, מחייך, עוטף אותו חום
רך, ואוהב. זכר האפטר-שיב המוכר דקר את אפו באלף סיכות.
- מה שלומך, בן יקר?
- נהדר אבא, נהדר.
- איך אתה מסתדר בעולם מחורבן זה?
- מסתדר... מסתדר...
- אני מבין שהמצב הולך וקשה. כן, זה משהיה...
- כן, זה משיהיה. אתה חסר לי...
- מצטער שלא יכול לעזור לכם יותר.
- עשית יותר מדי, אבא. אני אוהב אותך.
- תמיד אוהב אותך, בן. לא ראיתי את אחותך זה זמן רב...
- אומר לה...
- נכון שיכולתי לצלצל, אבל... כאן זה אחרת.
- אמנם, כאן זה שונה... הניח דסקית באשנב, הבאתי תמונות של
הנכדים.
- או! חמודים! גדלים ויפים... שובבים...הרי, רק אתמול...איך
הזמן רץ!
- אביא אותם בפעם הבאה...
- נהדר. עשה זאת. אשמח מאוד. אתה ודאי זקוק לקצת כסף?
- תודה אבא. אסף את חבילת השטרות מן האשנב.
- תודה על הביקור, בן יקר.
רחש הצעדים המתרחקים נבלע בחשכת הבדידות, בדממה הקרה... לזמן
מה...
- קט 28! , אני מקנא בך, נאנח קט 29.
- שטויות! כאן? מדוע?
- לך... יש מבקרים.
- נסה את התרגיל עם הכסף, תמיד זה עוזר, גם בקבר. |