יושב, כותב שירים, מרגיש כמו מתרומם, ואולי אני סתם GAY.
כולם אומרים לי שאני GAY, ואני רק מצחקק לי בתגובה,
אך בתוכי לא יודע מה אני, ומי אני.

שוב חש בעננים, מרגיש את כאבי יוצא ונפרק בשירי.

אך אסביר לכולם שזה לא שיר רגיל, אלה חיי, זה סבלי וזה כאבי?
זה כל מה שיש לי בחיים.

זה העט והדף שנותנים לי את הכוח להמשיך לברוח לעולמות משלי,
הם לא יוכלו לברוח, הם יהיו חייבים לשמוע את כאבי, את כל אשר
על לבי.

זהו שירי שנכתב מטעמי, בשביל לפרוק את כאבי.
כאבי זה כל אשר נשאר בלבי.

עמוק-עמוק בתוך-תוכי נמצאת לה גם אהבתי, אהבתי הכואבת לי מכל,
אז אמשיך לכתוב את שירי עד סוף יומי.

לא לרווח ולא לפרסום, הכל בשביל להרגיע את הכאב האוחז בתוכי.