כמה קשה הבדידות שבידי כל כך קשה להיות לבד
זה קשה כשאין עם מי לדבר
זה קשה כשאין למי לספר את אשר על ליבי
זה הרגשה נוראית שאיני מאחל גם לאויבי

הבדידות לאט לאט הורגת ואין אף אחד שם בשבילי
ושוב כל לילה בסופו של דבר חוזר למקום שניקרא לו הבית
למקום שבוא נמצאים אנשים שקוראים לעצמם משפחה,
ולדעתי אלו סתם עוד אנשים

כמה קשה הבדידות שבידי כל כך קשה להיות לבד
כשאני לבד אני עושה שטויות
כשאני לבד אני מתחיל להשתגע
כשאני לבד אני לא מוצא את האור שבקצה המנהרה

מחפש ומחפש אבל לבד זה בלתי אפשרי
לבד זה פשוט ללא מטרה
את חסרה לי כל כך, אני פה ואת שם

זה כמו עינוי, עינוי ללב לנשמה שלי ככה שאין לי אף אחת איתי

אולי רק אולי, יש אחת לידי אך היא לא מבינה אותי
ואני בחיים לא אבין אותה
ככה זה כשלאנשים יש הורים, יש בית, יש להם לאן לחזור
ואני - המקום היחיד שאליו נישאר לי לחזור זה לדף והעט
אך אותם כנראה כבר אף פעם לא אעזוב, או לפחות כל עוד אני בודד.