את מתוסבכת בתוך עצמך, אבל מושכת גם אותי.
את כותבת לי דברים, כשיודעת את תשובתי.
את לא באמת שואלת, את סתם מבלבלת.
את מלמדת אותי איך לחיות, את בונה אותי ואת חוכמתי.
את בונה אותי איך שאת רוצה אותי,
לא חושבת בכלל עליי, לא חושבת מי אני ומה אני,
פשוט עושה ממני מה שאת רוצה שיהיה לך.
את מספרת לי הכל, אבל לא מצליחה להגיד שאת אותי אוהבת.
את אהבתך מביעה בפתקים וניירות, במקום להגיד לי בפנים.
אולי את מפחדת, אולי את חוששת,
אבל איך את מאוהבת בי בלי להכיר אותי?
מאוהבת בי בלי לדעת את שמי, רק על פי מראה חיצוני.
אני ממש מחבב אותך, וכמה חבל יהיה לאבד אותך.
את כל מה שנישאר לי, את האדמה והשמיים את האש והמים.
אך כמה חבל, אבל חבר שלך לעולם לא אהיה, כי אותך יותר מידי
אוהב.
אוהב אותך תמיד.
למרות שלאחת אני מחכה, לאחת והיחידה שלי,
זאת שתבוא אליי ואשאר איתה לעד,
ביחד ביחד, כמו שרק זוגות מאוהבים יודעים.
ובינתיים מחכה לה, עדיין מחכה בזרועות פתוחות,
כשבפניי שמחת חיים ובידי זר פרחים.
אני לא מבקש ממך דבר, ולא בונה או משפצר אותך,
אני רק רוצה לזכות באמונתך,
ואם אצליח אעזור להגשים את חלומך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.