|
גנבת לי את נאד הדמעות
ליקטת אחד אחד מהדשא
וברחת.
ניסיתי לרדוף אחריך,
לקחת את שלי.
ואת רצת עם הרוח, נעלמת בשבילי הערפל
שהקפיאו רגלי
לבלי נוע.
מביט בך נעלמת.
גנבת לי את נאד הדמעות
שיפצת אחד לאחד
יהלומי זוהר
בתוך צנצנת חימר.
חיבקת אותם בין זרועותיך
והוספת כמה משלך
שהתערבבו בשלי.
נשקו אחד לאחד
הסתובבת ופנית לדרכך.
נותרתי
צמא. |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.