דורית פיוצ'ר / סתיו |
פתאום נשר אותו עלה,
אותו עלה שהתנדנד על קצה העץ
כבר שנתיים.
ברגע שקמתי ללכת,
חשכו השמיים שנית,
ליקוי החמה הגדול
כיסה את הרקיע.
וכשהסתובבתי,
אין אור,
אין חושך
גם לא כוכב אחד
שמשכנו צפון.
וכשהסתובבתי,
אין יופי,
אין רגש
גם לא יד שתחבק
ותדומם את תקתוק השעון.
עכשיו אני דוממת,
דומעת חרישית,
מול עץ התאנה.
העלה שנשר,
היה ונותר
רטוב על פני האדמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|