"בוקר טוב השעה 06:00 והנה החדשות מפי..."
שי ניתק את השעון המעורר בפראות.  "אוף..." נבח מבין הסדינים
כשהכרית על פניו.
עוד בוקר מעצבן ואותם פרצופים מעצבנים. שי היה טיפוס אנרגטי
וחיי השגרה האלו החלו לשחוק אותו.
הוא קם בחוסר רצון בולט והחל לדדות לכוון המקלחת. ברז המים
החמים החיה את עורו וריח משחת השיניים עשה לו הרגשה טובה. הוא
הכניס את ראשו מתחת למים הזורמים ונהנה מהתחושה הזו.
הוא הרים את ראשו והביט במראה. זוג עיניים כחולות וגדולות
הביטו בו מבעד למראה. הוא משח  את שיערו בג'ל הירוק שעמד
בסלסלה שלידו וסידר את שיערו עד לשביעות רצונו והחל להתגלח.
הריטואל היומיומי הזה כבר הפך לרובוטי ושי היה מסוגל להתגלח
בחושך מוחלט עם עיניים עצומות ויד אחת קשורה מאחורי הגב.
הוא סיים את הטקס באפטר שייב ריחני במיוחד שקנה בניו-יורק
בטיול האחרון שעשה בארה"ב.
את הדרך חזרה לחדר כבר עשה מהר יותר.
פתיחת התריסים הקבועה הפתיעה מעט את שי שציפה לאור השמש. עננים
כבדים התעבו בשמיים כמו לרמוז על היום שהיה צפוי לו.
הדירה הריקה שרכש לאחרונה נראתה שוממה מתמיד. מאז שנפרד מגלית
החיים נהיו שונים. פתאום אין את מי לנשק בבוקר ולומר שלום ,
פתאום אפשר לראות כדורגל בשעות הקטנות של הלילה ולצאת עם החברה
לאיזה מועדון רועש בתל-אביב.
שי נעצר ליד הדלת והביט אחורנית. משהו נראה לו שונה בדירה ,
אבל כנראה זה היה רק בדמיונו. "אל תשכח, הדירה עדיין חדשה וגם
לרהיטים יש חיים" , אמרה גלית כשנכנסו לדירה.
ג'יפ הפאגרו החדש שקנה נצנץ בחנייה. "ההנאות הקטנות של החיים"
, הרהר שי.
הדרך לעבודה נראתה קצת שונה אף היא , אך גם זה לא ממש הזיז
לו.
הוא הרגיש מרחף בג'יפ החדש. בהשוואה לרכבים האחרים על הכביש
הוא היה גבוה מאד ותחושת עליונות אפפה אותו כשעמד ברמזור לצד
רכבים אחרים.
לא הייתה בעיה למצוא חנייה במגרש הרחב שעמד בסמוך למקום
עבודתו. שי חיפש בתיק את כרטיס העובד שלו ללא הצלחה. "שיט"!
פלט שי לעצמו. "שוב איבדתי את הכרטיס הזה".
הוא החל ללכת לכוון השער והבחין מרחוק ביניב חברו לצוות ,
"יניב" , צעק שי "בוקר טוב" , אבל יניב שכנראה היה שקוע במשהו
לא הבחין בו ונכנס דרך דלת הזכוכית הנאה בשער הבניין הראשי.
שי חיכה שמישהו יגיע ויפתח את הדלת עם הכרטיס ואכן לא היה זקוק
להמתין זמן רב עד שמישהו כזה הגיע. הבניין היה מעוצב בסגנון
הארט-דקו והיה בהחלט נאה, סמל להצלחת מפעל ההייטק החדש שפתחו
במבואות חיפה.
המשרד המעוצב שלו היה פרי דמיונו השופע , העציצים , הפסלים
והתמונות המרהיבות שתלה במשרדו היו מתנות שקיבל ודברים שקנה
במהלך טיוליו הרבים בעולם.
דורון עמד ודיבר עם מישהו בטלפון כששי הבחין בו. "בוקר טוב"
סימן לו שי בלחש כדי לא להפריע לו, אבל דורון היה שקוע בשיחתו
עד כדי שלא הבחין בו כלל.
"כן אני יודע, זה פשוט נורא, אין לי מושג איך זה קרה, פשוט
נורא.." הדי שיחתו נשמעו למרחוק , "בטח שיחה חשובה" חשב שי
לעצמו ושם פעמיו לכוון עמדת הקפה הקרובה.
"שמעת על הבחור שנרצח אתמול?" שאלה רונית, הפקידה הראשית
בחברה, "כן, פשוט נורא ואיום, הוא היה כזה נחמד ומוצלח", ענתה
ענבר , מנהלת כוח אדם, "ולחשוב שרק אתמול ראינו אותו פה...".
"מי נרצח?!" שאל שי את רונית אבל לא זכה לתשובה, "רונית!"
רונית וענבר הלכו והתרחקו מעמדת הקפה.
"משהו מוזר קורה פה לעזאזל!" חשב לעצמו וחזר במהירות למשרדו שם
ציפתה לו הפתעה אדירה.
הכול נעלם! המחשב, העציצים, הפסלים התמונות - הכול! שי פסע צעד
אחד אחורה אל מחוץ למשרד כדי לראות אם לא טעה ונכנס בטעות
למשרד אחר, אבל השם 'שי נתניהו' הופיע שם.
הוא שם פעמיו במהירות לכוון החדר של יובל חברו, אבל יובל לא
היה. הוא המשיך בריצה לכוון המשרד של לימור, אבל גם היא לא
הייתה ומשם בקצב מטורף לחדר של מיקי.
מיקי נראה לבן כסיד ודמעות בעיניו. "מיקי, אתה לא תאמין מה קרה
לי הבוקר", החל שי, אבל מיקי קם כאילו מתעלם ממנו והחל לסדר את
הדפים שעל שולחנו. "מיקי!!!" צרח שי בכול הכוח ולא זכה לתשובה.
לפתע צדה את עיניו המודעה שליד שולחנו של מיקי ומשפט אחד ריצד
לאורו העמום של המחשב : "יקירנו שי נתניהו שנרצח...".

"בוקר טוב, השעה 06:00 והנה החדשות מפי...".
שי פקח את עיניו במהירות וזינק ממיטתו. ההיה זה חלום ? אבל הוא
היה כל-כך אמיתי!
שי הניף את השמיכה מעליו ורץ לכוון המקלחת. המראה הראתה לו את
מה שקיווה - את עצמו.
הוא חייך בהקלה ולחש לעצמו , "אני חי...".
החיוך התחלף בהבעת בהלה פתאומית. ומה אם באמת הייתי נרצח? האם
אני בכלל חי?? הרי כל חיי הלכתי לפי הספר - לימודים, צבא,
עבודה , הכול לפי הסדר ולפי הארגון הנכון. האם נגזר עלי לחיות
חיים של כניעה לנורמה ולמוסכמות החברתיות, שקבעו כי זה הסדר
הנכון של החיים?
באותו יום שי לא נסע לעבודה אלא למערכת עיתון "ידיעות אחרונות"
, שם שילם על מודעה שתפורסם באותו יום בדף הראשי :

"מה אם היית יודע/ת שבעוד שנה מהיום לא תהיה/י בחיים?
האם גם אז ממשיך את חייך כאילו כרגיל?
מחפש תשובה."