"נשמע לי טוב כל הקטע הזה..." הרמתי את ראשי מהמחברת, זיו וגור
דיברו בניהם על עוד שיטה לפצח קודים במחשב, אני לא מבינה בזה
הרבה.
הם כרגיל לא התחשבו בצורך שלי לשקט והגבירו את קולם. המטורף
הקטן נכנס לחדר מבלי לדפוק והכריז: "יש לי רעיון! " כשכל גופו
נזרק קדימה ואחורה, הוא צרח דברים לא הגיוניים ומתיח את ידיו
לתוך שדה הראיה שלי. האותיות כבר מזמן הפסיקו לתת לי משמעות
ועם כל ההמולה סביבי היה קשה לחבר אותן למילה אחת פשוטה.
"כרטיסים לשרק 2!" המטורף הקטן טמן את ראשו מול פרצופי, פני
הביעו גועל מסיום ביחד עם רחמים. "עוף ממני אידיוט" דחפתי את
הזאטוט המטורף על הרצפה, נשמע קול של חבטה רצינית, זיו וגור
השתתקו מההלם.
מה כבר צריך לעשות כדי ללמוד כאן בשקט, לרצוח מישהו!?
"תהיו בשקט ותנו לי ללמוד!", צעקתי אך הם לא התייחסו.
המטורף הקטן אפילו לא הראה סימן כאב אחד, הוא זינק מהרצפה ישר
על פני וצרח: " שרק 2 אצלי בבית" קמתי ממקומי בעצבים וצרחתי על
המטורף הקטן :"שרק2 אצלי בתחת, לא סתם שרק 2 - בובה שלו!"
גור המשיך את שיחתו אבל זיו בכלל לא הקשיב, המטורף הקטן החל
לבכות, "אני המפקד? נכון...", הוא ענה לעצמו: "ועם שרק 2 בתחת
של מישהו, אז הוא בתחת שלי!", המטורף הסיר את מכנסיו חושף ישבן
ורוד.
"שרק 2... אידיוט... שרק 2", חיפשתי מילים, גור וזיו רק חיכו
לאיזה יציאה טובה שתפיל אותם על הרצפה, "שרק 2 מחכה לך
בחוץ..." קולי נרגע מעט והפך מעט מתקתק "כן הוא מחכה רק שתבוא
ללטף אותו... עם כל החברים המתוקים שלו" המטורף ניגב את
דמעותיו וזרק את גופו לצדדים "כן?", שאל חצי מופתע חצי בוכה
"כן הוא בשלג, ליד האגם, רוץ אליו! רוץ אליו לפני שהוא ילך"
המטורף יצא בריצת טירוף ללא מכנסיו אל השלג.
"את דפוקה לגמרי, אה?" אמר זיו, וגור חייך חיוך שמח.
"אם יקרה לו משהו?" שאל גור מחויך, "אמן ויקרה לו משהו".
דלת החדר שוב נפתחה, וערן עמד עם חיוך חרמני ומגזין פורנו של
לסביות.
"לא נכון!" צעק גור, "כן נכון" צרח זיו ,חוטף את המגזין ומעיף
טפיחות חזקות לגור.

הלווית המטורף הייתה בצהרים, הוא נפל לאגם וקפא למוות , מי
שמצא אותו אמר שהייתה לו חבטה רצינית בראש, כנראה מאיזה סלע
שפגע בו, לפחות זה מה שאני הבנתי.
למרות שאני הייתי האשמה העיקרית במותו, זה לא הזיז לי במיל.
גור וזיו היו עסוקים מידי מלספר על זה למישהו, הם היו עסוקים
בתחרות ,"'מי גומר אחרון" לאונן על המגזין ביחד.
האמא המטורפת של המטורף בכתה המון ובין שאגות הבכי שלה השמיעה
ציפצוף חנוק של טיים או נובלס.
אבא שלו פחד לבכות, רגליו חפרו בשלג תוך כדיו ההספד של הרב.
אני עמדתי שם בין חברי הקהילה, הרבה היו בשקט, אדישים. והחלק
השני אפילו קצת חייך. כי כולם ידעו כמה בלגאן עשה המטורף.
עכשיו אני יוכל סוף סוף ללמוד בשקט.

עבר כבר שבוע מאז ההלוויה ויש לי לחץ כזה בבטן ובתחת.
כבר שבוע שלא חרבנתי, בסוף לקחתי משלשלים מהשכנה הבולמית
שלנו.
הלחץ גובר וחרא יוצא, ואיתו גם יצאה בובה קטנה של שרק2 .