|
כנטיפים בתוך מוחי
מוכה היא נשמתי
כבדידות הזורמת בדמי
פשוטה היא עצמי
ניסים לא נראו באופק
והים כזפת על פניי
אף אחד לא יקרא לי מותק
לא עוד עצמת את עיניי
לא עוד... ישנה
לא עוד - כמו האדמה
לא עוד... ואין לי בשביל מה
ופרח שנבל בחורף
עול על האביב
שוב מפנה לי עורף
שוב, זה רק מכזיב
ושמי כשם שמיים
בהם רק עננים
לקפוץ לתוך המים
כמו חלפו להם שניים
כפרח מיובש
ואין לי ריח כבר
רחמי אכול מעש
עולה אני על הר
ולבי מרגיש כקש
מה כבר לי נשאר? |
|
|
כשאני מגיע
הבייתה אחרי
העבודה/ לפני
שאני מניח
ת'מזוודה/ לפני
שאני אומר שלום
לילדים/ לפני
שאני מחליף
ת'בגדים/ לפני
שאני מנשק
ת'אישה/ קודם כל
אני נכנס לבמה
חדשה!
ההוא ממקודם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.