תחינותינו על עוד לילה שימשך קצת יותר,
ועל בוקר חדש שלא יפציר ויעלה,
לא נענו.

שומעת את לבי זועק לך לחזור,
והצעקה מתהדדת לה בחדר העמום-
אך זה הלילה,
הלילה לפני -
שהותיר בי את זו הצלקת.

ומחר בבוקר היום יעלה,
שוב אותו החור שאת לבי ממלא,
ובסוף אותו היום אתפלל שוב לליל,
לחלום שוב עלייך,
להיפגש שוב בעינייך.

בלילות אתה שלי אני יודעת,
בימים אתה ברשותך,
כרצונך.
אך הלילות הם בעצם השארית מחיי.

אך הנה שוב הגיע היום,
והמציאות דורשת מהחלום להתפקד,
להישאר פה לעד!

ואני ואתה פה ניצבים,
מתנחמים בעובדה שאנחנו לא עיווורים
ולזהות את האמת ידענו והבחנו
ש-
אהבתנו היא אשליה,
לא ניתן בה להאמין.

והנה בחדרי אני שומעת את לחישת לבך ללבי,
כן בוודאי שאני מתגעגעת לאותם ימים,
אך לא הגיע הזמן שנקרא להגיון?
הרי לא אוכל אותך לשנות!!!

ובלילה אני כבר מפחדת שהחלום ממני יילקח,
בלבי אני נושאת עוד משאלה אחרונה,
רק תותיר לי את חלומותיי על שנינו,
הרי לא אוכל לשאת חלום שבו אראה אותך עם אחרת,
לא אוכל לתת למציאות הקרבה להשתלט על חלומי,
בבקשה עשה שזה יישאר שלי!!!