אני חוזרת לעצמי
לאותה שלווה פנימית
שהייתה בעולמי
ונעלמה...
אל היכולת להרגיש
את הדקות שבתחושות
אל איזה אושר ראשוני
אני חוזרת...

חוזרת לעצמי
להרגשה הזו בבוקר
שהייתה בי  כשהייתי מתעוררת...
של לפקוח שתי עיניים
להרגיש אותה תפילה
שחזרה אלי הנפש
ממסע לילי מופלא,
שחזרה בי נשמתי,
בחמלה...

אל הפשטות שבשמחה
שקצת הפכה בי לסבוכה
אני חוזרת...
להביט אל העיניים הישנות
של ילד,
להסתכל ולאהוב
בכל כולי ולא בחלק...

להרגיש שוב בעוצמה
את הפשטות באהבה
את השמחה היומיומית
של החיים...
ולשחזר אף מצליחה
את התמימות האבודה
זו שלרגע נשתכחה
אני חוזרת...
והנה זה שוב בוער בי,
מאושרת...