|
הוא ואני כמו שני עיוורים
הולכים, הולכים
שני אנשים די שונים
לא יודעים לאן
לא בטוחים בכלל
אבל ממשיכים ללכת
במרוצת הזמן
כמו עטופים בכישוף
כמו נשלטים בטרוף
כמו אנשים שלא יודעים את נפשם
לבדם בעולמם
לא מרגישים
את הזמן
אך יודעים כי הוא שם
לבושים בלבן
כמו מלאכים בשמיים
מרחפים על ענן
מלא אדי מים
וביום סערה
התנגשות עצומה
תרעיד אדמה
של עננם הנפלא
והליכתם תיפסק
ורעד רב ילך ויתחזק
ודמעות המים יצרו
מפלי שמיים
על עולם תחתון
שם יודעים כשהולכים
יודעים לאן- לשום מקום |
|
|
הסולגן הבא
מוקדש לחבר
שלי:
"."
סוף פסוק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.