הרוח נשקה לתרנים זקופים, מוכי חישוקים, בנמל הקטן.

נישאן על מעקה הברזל, גבו לנוף דמדומים. צעירה ממנו.
חסון ומגונן, מנגן ופורט על מיתרי ליבה, פורם כפתורי נשמתה,
פותר חידתה. כוחו במותניה.  תמריא בלי קופסה שחורה, תתרסק או
תשרוד. מאסה במשא, שרבטה ביומן המסע:
- יומני היקר! היה קר. כול בוקר עובר, עוד יותר.
"בובו-לינה" קטנה, קצר-צרה, קר-פדה אותה הנסיך מכישוף, לעוף,
להפליג, בים בוגדני, אל משולש הברמודה שלה.
לצדו תמצא מנוחה ונחה-לה, נמה לה. גמי-לה. למה לה מה-אבק
בגלים מתחבטים על דפנות נפשה התשושה.

חישוקי מתכת מכים בתרנים ותרנים. מנה ראשונה, מן. ארוחה עסקית,
מרק החמצות, ליטרת הבשר עסיסית עדיין, מתפשרת, הקוד רומז: תוקף
פג, יש להכות בברזל בעודו חם.
 להקות דגים שמנים משחקים בתופסת. בשרם ממולכד, כבד ממתכת:
ניקל כספית ועופרת. גם  אדם מתרסק יחובר פלסטיק, ניקל, פלטינה.
איש יקר. מי יקירנו?  ורוחו הנשבר לידיו ימסרו בשקית,
DOGGY-BAG , נוד נפוח, שארית ארוחת-שחיתות חגיגית- בגיגית.
ימס-גר בביתו. למזכרת. ציד מוצ-לך, כפוח-לץ, כפות-לח; גיהוק
געגועי גיחוך, זלל, גזל, מחברים לנשק החשק, מפי עולל וגוזל.  
 
הרוח נשקה לתרנים, במשחק מקדים. טרם סערה סימרו הדגים פני
המים, קמטים, קטמי שמן, בקבוק, עם מכתב אהבה, מנדנד, מבולבל.

בתנועה מגונה, טורדנית, מגלימת פקפוקי ערפלים, כערפד, שלח בה
יד, הגורל. נאבקה עד צוואר, שאבה שומני בטן, ישבן, גם לעשות
הגדילה שפתים, שדים-זיקפת-סיליקון, חזון נעוריה. אש-קולות
הגפן, קיש-קוש, שיק-שוק ספינת אהה-בא, השקת בתולים.
הפ-לה-גע, כול שעה, עגולה. לעגו-לה.
מפרס בודד במפרץ נמלה. מדוגית ידלג יחף, ושזוף, כילדון מגודל,
לחופי הזהב. זך ואדום, תחת ראשה ימינו,  ודיגלו
א...ה...ב...ה.
-  עוד לא איחרנו נשיפות הרכבת, (רוכבת, רוכנת), מקרון השנה
נחקה שריקות הקטר. בוא, הי..כ..נס,  תן... עוד...
הז...דמ...נות...
-   קטר-הקיטור בבית הקברות. הדיזל שקט, וחשמל לא נישמע.
- חש...מל או...תי!
היפה?  כזיקית בליהוק החיבוק תתפרס על כרסו, מתרפסת. שנה או
שעה-דקה בחייו של...,
"כול אוצרות הזהב, וים הדמעות, לא ישיבו שנייה שחלפה " .
ממשיכים? הצגה שנייה, אחרונה? ספירת מלאי במכונית, חדירה
בדירה, במלון, שלושה כוכבים, והם חמישי, קורץ בזריחת-השקיעה.
 אולי כבר הקיצו, מקץ כול הקיצים, מיצוי כול המיצים.  שיקלו,
גירשו שידלו, בגדו, שגלו, וסלחו. בגלגל מזלות ונשמות גילו גיל
גלגולים קודמים; דבוקים, כסרדינים, צפופים, מלוחים, מזיעים בין
סדינים רטובים. מחקו ורשמו דף חדש...דף חדש...דף חדש...
אנציקלופדיות.
למקומות קדושים עלו לרגל, ירדו, וחזרו מין התופת.

ואולי לא במזל, בתולה, עודנה. תש, טושטש זיכרונו, מתקשה לממש
תחושת זכרותו. היה או לא חיה? חזר? זר אכזר, כן, גם זמנו עבר.
שפחה שבעת שיבעת-השנים; עשרים ... שלושים... ארבעים ... מרחק
הבלי-מה? פתיחת מיצ-נח, תפילה ונפילה חופ-SHIT.
לחוף-אש נולדה.

לא באביב זה האביר, את אביה מזכיר. שערו מחוויר, בחשכת
אישוניו, טלאיי זיכרונות, צלקות ואותות הקרבות, גניחת נגיחות,
צהלת גיחות נצח-און מחלת-המין הגברי, נגיף גיפוף ווירטואלי,
פטאלי, אתה-לי סוס קרבות ותיק. אב כרס, מרטיט נחיריו מול
פנטזיה, שוקת תשוקות, שבורה, פרגית רירית, פילגש פרטית,
אוורירית, חברת מסדר הבירית...
ראשה בקר, ותדע  אצבעות חסרות מנוח, גופו גמ-איש ועד-IN,
סד-IN מקומט, שח-מאט, נשמט ונמשך, מגשים ציפיות של, ריקי ציפי,
פיפי?
מי-קיא או קיא-קיא?
מחר תרוץ לספר לספר הצנרת, לחברה טובה, שאין. לשכן,
לאחות-רחמנייה. הו, רחמה-עניה.
הייתה לראש, פינה-אבן מאסו, הזונים, יגולל מפי הבאר.
בערת-מעיין-נעוריה ירווה, לוע הר-הגעש, עש לובן לילות שמלות
כלולותיה.
"עייפה בנשים, מה דודך מדוד?" ינדוד, ימדוד יבחן כיסה, כוסה,
כעסה, רוחב ליבה, עומק ארנק, נרתיק ו/או-צר.
נתנה בכוס עינו, אל צרורה הנקוב ישתכר; "כי טובו דודיך מיין".
בציר משובחת, טעם האתמול, שנשכח. בוא, בוא ותיקח.
הוא לא שב... מן האוב תעלה נוף עצל: טלה, גבעות עגולות,חשופות
משתפות בשמש. וואדיות. בצל, יר מסתורי ואפל, עשב רך, מוך
מלטף,חובק מעין צונן, ושלו. על שפתיו יניח, מועד, מקל נדודיו
הרועד. אך לשווא, אף לא זכר, הד צעדיו.
אם משורר, גם לפוזלת בשיני מגרפה, כתב שיר אהבה, נוטף זימה
מגזימה. מסונוור מקסם-שווא, בן ערובה, סומא בארובת ערוותה.
מים-לחץ ולחם-יבש יחלוקו. נס-הקפה, הדגים, ועוגת-הקצפת.
 אולי אישה קטלנית? במלון פאר, תמצה סופו בין שפתיה, מיומנות,
חמות, מיוחמות, מצמוץ, נצנוץ כוכבים, מחושך לאור. גדול. הלך...
עוד.. ועוד... עד צאת נשמתו, במיטת-נקישת-נשיקה. על השטיח הרך
תגרור גופתו, עירומה, ערמת בגדיו תפזר בחופזה בפרוזדור, והיא
עדיין חמה, רקה ולחה.

כזרה חזרה לביתה. המפואר? מעוזה או מגזל אישה?
שלה בלבד.  בדד. מחליפה נורה, גלגל חמישי במכונית, פותחת סתימה
בצנרת. תשכון בטח. תשרוד.
החטא ועונשו: להיות או לחדול או לחדור? עייפת-משחקי מל-חמה,
קרה, ושלום. השלך עוגן-עונג, על ברכיים, על ארבע, על שש, הורד
מגינים, גם כפפות, נפנף חגורת-הצניעות.
חדורת-הדור פמיניסטי. מיסטי, אסרטיבית, דפנסיבית, דפק-טבעית,
אישה מנוסה במנוסה. עכ-שיו, הרגש האכ-זב.
בשפת-גופה הנבגד חרוטות תפילות, חרטות. גופה. חטובה, נינוחה,
עד-אישה.
מלוכה מלוחה; מלוחות ליבה דהו הדיברות, התשוקות מתפרצות.
"ברוך שעשני  אישה". בא-רוך. נקבים-מקווים. נקבה וזכר זכר
בא-רע, או-תם? תם.
"עשי זאת! בעצמך", דבק אפוקסי, סיליקון, מלט, גבס מחנות לחומרי
בניין. וסרט דביק לאטום את כול החלומות.
לא עוד טילים, תיקנים, נמלים, זוחלים, חיל-זונות בלי בית;
נחשים, חלקלקים, גמישים, מתפתלים, מזדקפים, מתדפקים גאים על
שערי גן-העדן, בתזוזה חפוזה יורקים על משקוף ומזוזה, חולפים
ופורשים, פושרים. פשה-רע?
סוף קו-פות השרצים, חסך-און הצדקה; צדקה. סתמה כול חריץ וסדק
בשיש, קיר, חור המנעול, נעל, גומת-חן בפנים, בבטן, בגב.  ולא
נודע, כי בא אל קרבה, איש לא יבוא, אל קברה.  אטומה, סטרילית
אין סליקים, נשק סודי, פתח-תקווה. מעל מיתת הכלולות קללות
דמדומים; בפינה גלימת גמילה, בלימת פקפוקי ערפלים.
רשמה ביומן המשא, לחברים הברקה:
''האש פסקה. פסיק. הגנת המשולש מיותרת. סימן קריעה...".

במחבוא מסמיק כפתור מצוקתה. אחריו תתור, בלילות בהיסוס תמשש,
תממש עד כלות כוחה  במותניה... במבט מזוגג... לא... זקוקה...
בחיוך חולמני... לגבר... תלטף ותלחץ... שור מועד, דמעה מתוקה,
תחוש, בוגד, לפיתת ציפורני ציפור, טרף, חרף צופרי-אזעקה, זעקה,
זיעה קרה, קרה...

הרוח נשקה לתרנים זקופים, מוכי חישוקים, בנמל הקטן.
גם הוא הלך... על המים...

מוקדש לז'ני שנתנה לי את ההשראה לסיום מוצלח, ועצוב.