לעולם לא תראו אותה בוכה
לעולם לא תרגישו את מה שהיא עברה
לעולם לא תדעו את מי היא אהבה
לעולם לא תדעו למה היא הלכה.

לעולם לא תשמעו יותר את קולה הממרר
לעולם לא תראו יותר את מבט עיניה השובר
לעולם לא תשמעו יותר את צחוקה הממכר
לעולם לא תשאלו האם תתעורר בבוקר.

היא הלכה, ולא תחזור
השאירה הכל מאחור
אהבה, שנאה, קנאה,
בכי וזכרונות.

עכשיו היא ציפור, בשמיים עפה
לא תנחת יותר על פני האדמה
לא תקרא בקול כשתקרב המלחמה
לא תצייץ עם בוא הבוקר
לא תשוב כשיחשיך
לא תחזור גם אם יהיה מאוחר.

הציפור עפה, אולי, למקום טוב יותר
לחפש את שלעולם לא מצאה
את החופש, את האושר
אולי אז היא תהיה ציפור באמת...