הם יושבים ברחוב
בצידי הדרך
ליצני החצר , כך אמר,
כך המלך קרא לאומללים
האלו.
הם יושבים להם בצד.
מסתכלים על האנשים שעוברים,
מביטים בעניים, דרך העיניים,
הצבועות
מביטים על העבר שלהם
ורואים את האנשים
אבל, רק הם מבינים
את האירוניה, את
הקשר
את סופם, ואת מותם
הם רואים באנשים,
הם יודעים
הם
מרגישים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.