זה היה עוד בוקר חורפי. הגשם דפק על חלונו והרעמים הקיצו אותו
משנתו. הוא פקח את עיניו, והתבונן. היא שכבה שם לצידו, ילדה
גדולה עם פני מלאך. גופה היה חיוור אך לחייה סמוקות. שפתיה
הענוגות ועיניה שבו אותו בשעת בוקר מוקדמת זו. ידיה אחזו את
השמיכה הרכה שנחה עליה במן שלווה. והוא התבונן בה, ואמר תודה.

מבעד לחלונו, זוג אוהבים אוחזים ידיים לחשו מילות אהבה
והתבוננו. הציפורים צייצו וקרן שמש חדרה מבעד לענן אפור. הגשם
עוד לא פסק והוא התבונן בנס הטבע ואמר תודה. גופו החסון רעד
מקור ומעורו בלטו ורידים שדם חם זרם בהם. היא התרוממה ממיטתו,
בשקט ובשלווה. חיבקה אותו בעזרת שתי זרועותיה הדקות ונשקה
לצווארו. הוא רעד.

עיניו הירוקות ועיניה הכחולות בחנו זה את זו. מול האח הבוערת,
על המזרן הרך כששמיכה מגנה עליהם מפני רוח הפרצים שחדרה לחדר
מבעד לחריץ חלונו. ידיו הגמישות ליטפו את עורה שהפיץ ריח של
אהבה. בטנה החמימה, עליה הניח ראשו והקשיב לרחשיה. הוא האזין.
ואז הוא התבונן. ואז הוא אמר תודה.