שטה בתוך החושך הפרטי שלי
יוצרת את אותו חור שחור מוכר
ששואב גם אותך
מסוגלת לגעת בקצות אצבעותיי
בריקנות שממלאת כל פעם מחדש את ראותיי
וכמעט שיכולה לראות את החושך
מכרסם את ליבי בתאוות נצח
מבקשת לעצום את העיניים
בתפילה שלא אפקח אותן שוב
אולי אז, הדמעות החלולות הללו
ייפסקו מלזרום בנהרות שווא ריקים מתוכן
מטיילת בזמן
כמו בתוך מנהרה בלי קצה ובלי אור
מרחפת בחוסר רגש
בחיפוש אדיש אחר קצה של שמחה
אבל בחושך שלי אין קצוות...
רק בור מתמשך, אינסופי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.