לפעמים הבעות פנים אומרות הכל, בין אם מישהו מאוהב עד השמיים,
או בין אם מישהו כועס כל כך, שהוא מסוגל להרוג אותך, אם תגיד
מילה אחת לא במקום. יש אנשים שעושים את זה יותר טוב, ויש כאלה
שפחות, יש כאלה שבכלל לא יודע גם, לא יודעים לראות איך בנאדם
מרגיש, לפי הבעות, לפי תנועות.
לפי מה שהבנתי אני ממש טוב בזה, אני חושב שזה הכל תלוי באיזה
בן אדם אתה. כי זה לא משהו שאפשר ללמוד, הרי. התחלתי לחשוב על
זה אחרי שנזכרתי בכל הפעמים שבהיתי במישהו סתם, כדי לראות אם
אני יכול לקרוא אותו. בדרך כלל זה הלך לי לא רע. לפעמים באמת
רציתי לדעת איך בנאדם מרגיש, ניראה לי שככה אני נקשר לאנשים,
על ידי זה שאני קורא אותם ואז אני כבר חלק מזה, בלי כוונה
לפעמים, לרוב. קרה לי יותר מפעם (וגם פעמיים), שסתם הסתכלתי על
מישהי, אחרי שהייתי איתה, וניסית להבין על מה היא חושבת, איך
היא מרגישה אחרי ה..., והכל אני מבין רק מההבעות שהיא עושה,
ואני מתבונן בה כך שהיא לא תשים לב, זה אז ההבעות כבר לא יהיו
אמיתיות.
לפעמים ה"כישרון" הזה הוא מגרעה, כלומר, כשאני מדבר עם מישהי,
שהרגע הכרתי כן, ואני תוך שנייה מבין שהיא לא בקטע. זה עוד
מקרה קל, המקרים הקשים הם שמישהו שכבר חשוב לך, אומר לך משהו,
ואתה רואה שהוא משקר, או לא בטוח בעצמו, ואתה יודע את זה
בליבך, אבל לא אומר כלום, כי אתה לא רוצה להישמע בוטה. חיוך
הוא ההבעה שהכי קל לדעת אם היא מזויפת או לא, כנראה כי כמו
שאמר פעם מישהו גדול (אני חחח), החיים זה כמו ים, ודברים רעים
זה כמו חרא, ולא משנה כמו טוב יהיה, החרא תמיד יעלה ויצוף.
לפעמים הבעות זה טוב, לפעמים זה רע, אבל זה תמיד אומר עליך
הכל, זה בכלל לא רצוני.