תמר קפואנו / רוח של ים |
לסמיכת חורף מקומטת
אתה בא אל תוכי
כמו סופה שכולה--
מסמן בי פינות
מחביא אותי בין קפלי צווארך-
אני חוצבת רגליים קשות
בסלע אהבתנו
לא מרפה, לא נסוגה
לא חסה עלייך
מסתתרת בתוך גופי
שתיקה חמה--
רוח של ים שאספתי
פעם אל תוכי
משוטטת חלולה
לא אכפת לה זיפי זקנך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|