פעם בעבר, לפני שנים רבות, היתה ילדה קטנה.
ילדה קטנה בחולצה אדומה ובחצאית ג'ינס רחבה.
את שערה של ילדה קטנה עיטרו שתי צמות.
עם בואו של הקיץ החליטה ילדה קטנה לצאת לטיול, אי שם בגבעות.
ילדה קטנה שמעה פעם, בחדשות של המבוגרים, שבמזרח יש גבעות בהן
יושבים נערים.
נערים של גבעות הו כמה נוגע ללב, בוודאי אין הם סובלים ממחסור
או כאב.

אי שם במקום נסתר החליט ילד קטן, ששמו בישראל איננו יונתן,
לצאת גם הוא לטיול הרחק ממקום מושבו <אשר הוא בבית וגן>.
ארז הוא תרמיל, ולקח השק"ש, ויצא לחפש את עצמו החדש.
לילד קטן נמאס להיות "ילד טוב ירושלים", ולכן רצה למצוא לו את
תחושת הביניים - בין ילד טוב לילד רע, בין מצווה לעברה.

וכמו בכל סיפור חביב, נפגשו הם על גבעה, באמצע האביב. החליטו
לטוס יחדיו לנפאל, לעשות קצת סדר בראש וחסל. ג'וינט עישנו
ביחד, כמו שתי זקנות עם כוס קפה, בזמן שבבית, על מעשיהם אומרים
"זה לא נאה, זה לא יפה"
כשהבינו שמשם הם לא מגיעים לשום מקום, החליטו לחזור לארץ
הקודש, ולחזור בתשובה שלמה אל הקב"ה לקח להם רק קצת יותר
מחודש.
וכל זה רק כי ילדה קטנה בחולצה אדומה נזכרה לשאול: "למה?!"
וכל האנשים וכל האנשות, וכל החברים וכל החברות, היו שם בשבילה
כדי לענות תשובה.

אז....
ילד קטן וילדה קטנה התחתנו, ועברו לגור על גבעה, כדי שאם יעברו
שם במקרה עוד אנשים בדרך לחיפוש עצמי, הם יוכלו לתת להם
תשובות. על דלת הקראוון שלהם תוכלו למצוא את השלט: "כאן גרים
באושר ילד וילדה קטן וילדהם" <זה רק למקרה שתרצו לקפוץ להגיד
שלום>  


מוסר השכל:
# אם אתה לא מבין משהו - פשוט תשאל.
# אף פעם לא מאוחר...