כל הערב הסתכלתי עליו מאחורי התקליטיה. לא יודעת מה בדיוק משך
אותי בו, אבל הוא פשוט הפנט אותי. נראה בן 18. שמונה שנים פחות
ממני.
כשהוא ירד מהתקליטיה, בסוף הערב, הוא נמרח על כסא ליד הבר.
ידיד שלי דיבר איתו, אז ניצלתי את ההזדמנות והתיישבתי לידו.
"אתה קטן או שאתה רק נראה קטן?" שאלתי אותו.
"אני רק נראה," הוא חייך. ראו עליו שכבר אמרו לו הרבה פעמים
שהוא נראה ילד.
"הייתי קוראת לך פיטר, בגלל פיטר פן".
"כן...ככה קוראים לי," הוא סיפר,"ככה קוראים לי בוונדרלנד".
"קח אותי לוונדרלנד," ביקשתי.
"רק אם את נוהגת".
לא שתיתי הרבה במסיבה הזאת, אז הסכמתי. תוך שעה ורבע כבר היינו
בוונדרלנד, ווונדרלנד מ-ד-ה-י-מ-ה.
מה שכן, גם אני וגם פיטר, כמה שאנחנו נראים קטנים לגילנו,
נראינו שם כמו זקנים.
"הבעיה בוונדלנד שאין כאן אלכוהול וסמים," אמר פיטר, "כולם כאן
מתחת לגיל 15".
"אז תהיה קצת סחי, מה יש?"
"את יודעת מתי בפעם האחרונה הייתי סחי? בגיל 14!"
"13, תשעה חודשים וארבעה ימים," אמרה ילדה קטנה ומתוקה, שהגיעה
בלי ששמנו לב.
"שירלי! חמודה! מה קורה?" פיטר חיבק את הילדה.
"הרבה זמן לא באת לבקר," היא אמרה בקול עצוב. "גדלת".
פיטר הנהן בראשו ואז היא הסתובבה אליי, "את מזדיינת איתו?"
"סליחה?" חשבתי שלא שמעתי טוב.
"פיטר עזב את וונדרלנד בגיל 13 שנים, 9 חודשים וארבעה ימים כדי
לשתות, לעשן ולזיין. שאלתי אם את מזדיינת איתו".
"תפסיקי כבר," פיטר ניסה להשתיק אותה.
"אתה מגעיל" צעקה שירלי וברחה משם בריצה.
"מה יש לה?" שאלתי את פיטר, "היא מטורפת".
"היא לא מטורפת בכלל," פיטר נראה מתנצל, "היא הייתה חברה שלי
בגיל 13 ואז החלטתי לעזוב הכל ולעוף מכאן. טוב... אז עוד
יכולתי לעוף... רציתי לעשות את כל הדברים שאי-אפשר לעשות פה,
בגלל זה המשכתי לגדול. אף אחד לא גודל פה, שזה סבבה, אבל גם אי
אפשר לעשות כיף".
"אלכוהול, סמים וזיונים?" שאלתי.
"וואלה, כן." הוא ענה, מתעלם מהמבט שלי.
"ואי אפשר לעשות כיף כשאתה סחי?"
"בוונדרלנד נהניתי לאללה, אבל הכיף האמיתי זה בחוץ, ואם כבר
בחוץ עדיף להיות ב- high".
"אבל תראה מה הפסדת! נעורים לנצח!"
"להתראות נעורים. שלום אהבה," הוא ציטט את משינה, "ואל תהיי
כזאת קשה. אני לא מעט פעמים סחי. אני בטוח מעשן פחות ממך."
"אני מעשנת פעם בחודש"
"ניצחת", הוא נכנע.
"אז מה?" אמרתי לפיטר, "אתה בקטע רציני? או סתם בשביל הכיף?"
"אני לא יכול להעיד על עצמי," אמר לי פיטר ולא היה לי מושג
קלוש למה הוא מתכוון.
"גם ככה אני לא יכולה לקיים יחסי-מין בחודשיים הקרובים".
"נו, אז נדבר עוד חודשיים," הוא אמר ולא שאל למה, ואז הוסיף
"סתם צוחקים איתך. תירגעי."

לפני שעברו החודשיים, אני ופיטר לא דיברנו בכלל חוץ מכמה
צ'יטוטים במסנג'ר. אחרי חודשיים ושבוע פיטר התקשר אליי.
"לא רציתי להיות שקוף מדי".
"לא הלך לך משהו," עניתי.
"את יוצאת עם מישהו?"
"כבר חודש וחצי. יש כאלה שמוכנים לחכות".
"הוא חיכה לך חודש וחצי?" פיטר היה בשוק.
" זה לא נורא," אמרתי, "לקודמת שלו הוא חיכה 100 שנה".
"את צוחקת!"
"ממש לא! אתה לא מכיר את הנסיך של היפיפיה הנרדמת?"
"אהההה... איתו את יוצאת?"
"כן".
"זה אומר שהיפיפיה פנויה?"
"נראה לי..."
"טוב, אני חייב לסיים," פיטר היה נשמע לחוץ.
"אני לא יודעת בוודאות שהיא פנויה," אמרתי לו.
"מקסימום אני הולך לשלגיה," אמר לי פיטר לפני שניתק "היא תמיד
הייתה שרמוטה".