המון פעמים השחקן איבד את כושר המשחק, כתוצאה מסינוור של כוכב
אחר בוהק במיוחד שישב בקהל, ומיד השחקן הפך לאדם רגיל, ואמיתי,
התוצאה הייתה הרסנית, הקהל הנוצץ פשוט ברח, ואי אפשר היה
להשיבו...
אבל תמיד יש את את המחזה הבא, ולמזלו של השחקן, התפקיד הבא
שלו, היה פשוט מושלם, הקהל התאהב בו ממבט ראשון, והוא אמר להם
שהוא אוהב אותם בסוף כל הופעה אבל, הוא אמר את זה רק כדי לרצות
אותם... שירגישו טוב, כי הם באמת היו קהל טוב ואיכותי, אבל מה
לעשות לא נוצץ.

ואז אחרי הופעה טובה, השחקן בדרכו הביתה, פגש כוכב נוצץ בחולשה
שוכב על המדרכה מעולף, השחקן ידע מיד, זהו הכוכב שסינוור אותו
בפעם הראשונה, זהו שחקן טוב מדי בשבילו, הוא ינקנק אותו בשניה,
כדאי שיברח במהירות, ושוב התחיל השחקן להרגיש את הרעד ברגליים.
תפס את עצמו מיד, והלך...
פתאום קם הכוכב הזוהר והתיישב על המדרכה, וליווה אותו במבטו
הכחול מבט הדומה למבט האכזבה של זאב שאיבד טרפו...
פתאום עצר הכוכב, והסתכל אחורה,
הוא ראה את הכוכב יושב על המעקה וראשו בין ידיו...
השפיל השחקן מבטו למדרכה וחשב, ופתאום החל חוזר על דרכו, עד
שהגיע והתיישב ליד הכוכב הזוהר...

"אני יודעת שעשיתי טעות, אתה היית בסדר, והנה אני, חוזרת על
ארבע," אמר הכוכב הזוהר.
"זה בסדר...", אמר השחקן, כשהוא מלקה את עצמו מבפנים כיוון
שהוא יודע, ששוב, המשחק שלו מתחיל להתעמעם, "אתה ידיד טוב, אני
לא רוצה לאבד אותך" אמר הכוכב, והשחקן שם לב, האור הבוהק
המסנוור מתחיל לחזור...
"עכשיו זה לתמיד, לא תעזוב שוב?" שאל השחקן, את התשובה הוא כבר
לא הספיק לשמוע.