אני שונאת אותך כל-כך עכשיו.
שונאת על הדרך שבה אתה נוגע בי.
שונאת שאתה עושה לי צמרמורת.
שונאת אותך על כך שאתה גורם לי להרגיש קטנה,
ועל כך שבאשמתך אף-פעם לא הייתי מסוגלת לקום וללכת.
אני שונאת אותך על כך שאתה אף-פעם לא שם כשצריך.
שונאת שאתה נזכר בי רק כשמתחשק לך סקס
או ששוב נקלעת לאיזה שהוא תסביך.
אני שונאת את עצמי על כך שאני עדיין נרגשת מכל מגע,
כל חיוך עדיין עושה לי צמרמורת,
כל ליטוף, כל שניה שאני מביטה בך.
אני שונאת את עצם העובדה הזאת שאני עדיין אוהבת,
שנים רבות עברו ואני עדיין מרגישה כה מטופשת.
שונאת אותך על כך שאתה גורם לי להשתגע עם עצמי בכל פעם מחדש.
שונאת את עצמי על כך שאני מתפתה להתקשר,
למרות שאני תמיד נשבעת שזו הפעם האחרונה ובכל זאת נופלת בפח.
ואני כל כך אוהבת שאתה נמצא כאן לצידי,
למרות שבעצם אף פעם לא יכולתי להגיד שבאמת היית.
כל-כך שונאת אותך על כך שכשסיפרתי לך את כל זה
אפילו לא בכית.