ידיה כאבו,
הן היו כפותות
כמעט עד גבול היכולת

ורגליה נקרעו מהחבלים
שכרך סביבם.
בגדיה הגזורים והקרועים
היו זרוקים על הרצפה.

ישבנה יקד מצליפת השוט,
ופטמותיה בערו
משפתותיו ומלשונו
שהיכו בהן ללא רחם.

ואז הרגישה
את הנקודה הקטנה
בין רגליה.

בער לה שם.
שם שרף לה.

והיא ייחלה שהוא
ישים את לשונו,
שייגע וייגע,
עד אין סוף.

אבל לפתע הרגישה את צליפת השוט.
היא באה לה בשוק.

המציאות והדמיון התערבבו פתאום,
היא לא ידעה אם היא ערה או ישנה,
אם היא חיה או מתה ,
אם היא גוססת או גומרת.

הכאב פילח את כל גופה.
מעולם לא הרגישה
בשני קצוות יותר שונים:
מגורה ומושפלת,
ערה או מעולפת.

ואוהבת כל דקה,
וכל תחושה מנסרת בבשרה,
והם שניהם כיחידה אחת,
והיא בשר בבשרך,
ומיציה ומיציך מתערבבים.

דמה ודמך מתנקזים לאותה נקודה,
ומעפר היא באה,
ולזירמתך תשוב.