"צוות תרגולת עליה מהירה צוות פעל! פעל פעל פעל!! יאללה סגור
מדף! סע! סע כבר קיבינימט! אורן, קדימה יאללה! יופי, תודה. סע
קדימה וימינה חזק. עצור. צוות אנו עולים לעמדת תצפית נהג
התקדם. שמאלה טיפה. טיפה! אתה יודע מה זה טיפה?! עצור. תפוס
בלם. קודקוד כאן 2 אני רשאי לבצע ברטוב? רשאי. תקתקו את זה.
יאללה היכון לירי. סע אחורה וימינה. בסדר. שמאלה טיפה. בסדר.
עצור. סע קדימה. סע סע סע! זהו עצור. שים על. יש? יש! יאללה
יאללה. חץ  7 טעון! אש! יווורה! מטרה. תותח חדל נהג אחורה מהר.
עצור. סע קדימה ושמאלה, אנחנו יורדים. עצור. היחלצות לאחור!
אורן תפעיל מיסוך! תפעיל כבר קדימה. יפה אורן קבל ח"ח על
המיסוך הזה. אורן? אורן אתה שומע אותי? ססאמו אורן! מה אתה
עושה?! מה הולך פה צוות תרגולת התהפכות! עצור מה..."

הטנק התרומם באוויר והוציא עשן לבנבן יפהפה שהתמזג עם ענני
הנוצה בשמי התכלת. הם נסקו מעלה אל זוהרה הנעים של שמש הבוקר,
מותירים מאחוריהם את האדמה החרוכה, הפקודות המונוטוניות ויתר
גושי הפלדה המשומנים, המלאים בבוץ ואבק סמיך שעושה נזלת שחורה.
הם הותירה אחריהם את המ"פ והמג"ד ושאר הקצינים והמפקדים
והדיסטנס. הם היו חופשיים ואורן היה מאושר.
הוא פתח את המדף למצב חרך ונהנה מהרוח הקרירה של הבוקר ששטפה
ממנו את הזיעה והעייפות. אחר כך פתח את המדף לגמרי והוציא את
הראש. כל הקצינים והמפקדים נראו עכשיו כמו נמלים והטנקים נראו
כמו כלבים. המנוע לא עשה את הרעש מחריש האוזניים הרגיל שלו.
הוא רק המהם חלושות והוציא את אותו עשן לבן כמו ממקטרת גדולה.
אורן שמע את הציפורים שעפו לידו מצייצות ממש קרוב לאוזן. כמה
מהן עלו על התובה ועל התותח. עורב שחור התיישב על המפנ"ג וצרח
בקול גדול. בסל צריח השתכנו זוג חסידות והתחילו לסדר שם קן.
אחת מהן חרבנה על הג'נטקס של המ"מ.
כל שאר אנשי הצוות כאילו נעלמו. הם היו בתוך הצריח ולא דיברו
בכלל. אורן הרגיש כמו מלך. לא "מלך התובה", מלך העולם. הטנק
נכנס לתוך ענן גדול שהקיף אותו בערפל קסום ומופלא והכל מסביב
זהר בלובן בוהק חגיגי. אורן שר וצחק והציפורים עפו ושרו יחד
אתו, אפילו העורב זימר בקולו הצורמני. ואז הם יצאו מהענן..

"אורן! אורן! אתה בסדר?" הוא מצמץ בעיניו ומישש את ידו. היה
מולבש עליה חוסם עורקים שחור. המון עיניים מודאגות נישאו אליו
והוא זיהה בהן את המ"פ ואת אבא שלו. "עוד שניה אתה בחוץ אורן"
אמר החובש. "אל תדאג יהיה בסדר..." אורן נרדם והתעורר שוב
במסוק עם אינפוזיות מסביבו. "מה העניינים?" שאל אותו החובש
בדאגה. "אתה בסדר אל תדאג" פניו הרצינו "אתה היחיד שבסדר. רק
אותך הספקנו לחלץ בזמן". אורן לא אמר כלום החובש המשיך לדבר
וסיפר לו שהטנק נפל לתוך בור ענקי והצריח נשבר ל-2 ושהוא כנראה
יצא מהצבא. הוא הסתכל מהחלון וראה שוב את השמיים, את הציפורים,
את החופש.